זה קרה בערב ה-15 בפברואר, 2007, בשכונת גולדרס גרין בלונדון, בירת אנגליה. שני אחים יהודים, צעירים בשנות ה-20 לחייהם, יצאו ממסעדה בשכונה בשעה 21:30, כאשר לפתע הם הותקפו בידי חבורה של בריונים. התוקפים היכו את שני האחים היהודים עם אלות בייסבול, ויידו עליהם אבנים. שני האחים נפצעו ופונו לבית-החולים. הם סיפרו לאחר מכן, כי אילו לא היו מצליחים להימלט, סביר להניח שהתוקפים היו מנסים לרצוח אותם.
התוקפים היו שלושה נערים, שניים מהם מהגרים ממוצא מזרח תיכוני. משטרת בריטניה פתחה במצוד אחריהם, במטרה להעמיד אותם למשפט על הפשעים שביצעו. המשטרה הודיעה כבר באותו ערב כי היא מתייחסת לאירוע כתקיפה חמורה על רקע גזעני ואנטישמי. משפטם של שלושת התוקפים עדיין מתנהל.
ואז הגיע בית המשפט
כיצד יש להעניש את שלושת הנערים שביצעו את התקיפה האנטישמית? על פי העובדות שדווחו בכלי התקשורת בבריטניה, השלושה ניסו לרצוח שני יהודים על רקע גזעני, ונכשלו בגלל תכנון גרוע של פעולתם.
אילו התנהל משפטם של שלושת התוקפים האנטישמים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, סביר להניח שהם היו מצליחים לחמוק מעונש. במיוחד אם היו נשפטים אצל השופטת רות אבידע, השופטת חנה סלוטקי והשופט אברהם יעקב.
השופטים אבידע, סלוטקי ויעקב, הם ששפטו בתיק התביעה שהגישה מדינת ישראל נגד שמשון סיטרין, שצולם בקיץ 2005 כאשר הוא מטיח אבן גדולה בראשו של נער פלסטיני. האירוע התרחש כאשר סיטרין וחבורה של בריונים פרצו לאזור המגורים של בני שבט המואסי ברצועת עזה, והחלו ליידות אבנים על התושבים הפלסטינים והחיילים הישראלים במקום.
למרות שבצילומי טלוויזיה מהמקום ניתן בבירור לראות את סיטרין מטיח את האבן בפניו של הילאל מג'יידה, נער בן 16, קבעו ביום ראשון האחרון שלושת השופטים הנ"ל כי לא ניתן להוכיח שהאבן שיידה סיטרין אכן הייתה האבן שפגעה בראשו של הנער. בנוסף, הם החליטו לזכות את סיטרין מאשמת ניסיון לרצח, ולשפוט אותו על עבירות הרבה פחות חמורות: גרימת חבלה, איומים ופריצה לשטח צבאי סגור.
עד להתפרצות הבאה של סיטרין
לא קשה לתאר מה היה קורה אילו בית משפט במדינה אירופית כלשהי, היה מחליט שצעירים שתקפו נער יהודי על רקע אנטישמי וניסו לרצוח אותו, יואשמו ב"גרימת חבלה" בלבד. מדינת ישראל הייתה מגישה מחאה רשמית, הארגונים נגד אנטישמיות היו פותחים בקמפיין, והפרקליטות של אותה מדינה הייתה ממהרת להגיש ערעור נזעם. אבל כאן בישראל, החלטה עברה בשתיקה.
שמשון סיטרין, סביר להניח, ירצה תקופת מאסר קצרה, אם בכלל. אולי עוד נקרא עליו ביום מן הימים, כאשר הנטיות האלימות שלו יתפרצו פעם נוספת.
אבל שמשון סיטרין הוא לא הבעיה האמיתית שלנו. עבריינים מסוגו קיימים בכל העולם, והחברה האנושית לומדת, עם הזמן, כיצד להתמודד עמם. הבעיה האמיתית היא השופטים רות אבידע, חנה סלוטקי ואברהם יעקב. מי שקרא את פסק הדין, לא יכול היה להימנע מלהרהר בדבריו של הנביא ישעיהו: "ו?י?ק?ו ל?מ?ש??פ??ט ו?ה?נ??ה מ?ש??פ??ח".