כל המדינה על הזין

הבה נסתכל על האירועים האחרונים והקרובים בחיינו. בימים אלה מציינת ישראל ארבעים שנה למלחמת ששת הימים. בהמשך לחגיגות המלחמה שהיתה, תפרסם ועדת וינוגרד את המשך מסקנותיה על המלחמה האחרונה - ולא הסופית - בסדרה. בין לבין ייבחר נשיא חדש למדינת ישראל, קרוב לוודאי שיהא זה פרס, שהיה שותף ב-67 למלחמה ההיא ושותף למלחמה האחרונה. ואם לא די, אז כפי הנראה גם ימונה חיים רמון ,שר חדש-ישן, לממשלה. צירוף אירועים מקרי? ודאי שלא.

הבה נתחיל לחבר את מה שהיה, הווה ויהיה במדינה. בואו נסתכל על מי החליט ומה מדריך את מנהיגי העבר וההווה בדרכם. הבה נבחן מי מוביל את המערכה ומי אלו שמשלמות ללא הרף בביטחונן את הנאראטיב והפרקטיקה של ישראל ההיא וזו שהינה. כי בין המלחמה ההיא לזו האחרונה, בין מלחמת לבנון השנייה לזו הבאה, בין הכיבוש בשטחים, בחירת פרס לנשיא וחזרת רמון לכנסת וכנראה לממשלה, יש חוט עבה שקושר את מה שמדריך מנהיגים ובין מה שמקריב ללא הרף ציבור שלם באזור ובמדינה.

הכיבוש בשטחים מחריף, העוני מתעצם, תקציב הביטחון הצבאי גדל והפער בהכנסות מתרחב, האבטלה גואה, הפחד שולט, השחיתות מחריפה. מי שנכללות ברוב אוכלוסיית המצוקה אלו נשים, פריפריה מגדרית ענקית בגודלה. מדינה שסימנה כבר מתחילתה את כלי הזין, החלוץ הזקור, כשומר על ביטחונה, ויתרה כבר מראשיתה על ביטחונן של אזרחיות המדינה ותושבות סביבתה. מה שהחל ב-67, ניצחון הנאראטיב של היהודי החדש, המשיך במדרון אל עבר הממשלה הנוכחית, המתעלמת לחלוטין מצורכיהם וביטחונם האזרחי של תושבי ותושבות המדינה. אז לא ידענו מה מניע מנהיגים, הרוב האמין כי מה שמדריכם הוא שמירת החיים. מאז ממשיך הציבור לגלות, כל פעם עוד קצת, כי מה שמנחה את אותם הגברים היושבים בכיסאות שליטים הוא ביטחון שררתם, גם אם הוא נוטל מרובנו חיים בטוחים.

והנה פרס מועמד מוביל לנשיאות המדינה, אלטרנטיבה לכאורה לנשיא החשוד קצב, כי לא חשוב וכבר כמעט ונשכח שזה המכהן, הנבצר, חשוד בסדרה ארוכה של עבירות מין נגד הכפופות לו. לכאורה, מה היה עוד צריך כדי לעשות שינוי במגדרו של מנהיג? זו הייתה יכולה להיות הזדמנות להבין כי יש משהו מקולקל אינהרנטית בשיטת השלטון הגברית. כי בין כלי זין שמפציץ במלחמה לבין כמותו שאלים כלפי אישה, מחבר אותו דפוס חשיבה, בה כל ד'אלים גבר הוא שליט הממלכה. במלחמה, כמו באלימות מינית, שליטה היא מניע, ארוטיקה עשויה טנקים, יחסי כוח מחולקים מגדרית. חזק מול חלש, טיל גדול מול קטן, לשון מורכבת ממושגי חדירה, כיבוש, שליטה וניצחון הגיבור על חלשים לאומית ומינית. יש מי שלמעלה ויש את זה שמפסיד, הירארכיה של כוח, ביטחון של אחד הוא תבוסה של שני.

ואיך רמון קשור לכל העניין? זה פשוט עד אימה, כי מקרהו עשוי בדיוק ועל פי אותה שפה שלפיה זה שלוקח הוא בעל שררה. זאת שהפסידה מובסת אל מול ביטחון שליטתו של אחר. כי כמו שאנחנו, ציבור המדינה, מפסידים את ביטחוננו בעטיו של כיבוש ובגלל עוד מלחמה, כך הנשים ממשיכות לשלם ללא הרף בשלמות ובטחונו של גופן, כל פעם שהוא - המנהיג קובע רק על פי שלטונו וצרכיו.

מאז 67 ועד היום, יש מי שלא מפסיק לנצח ויש את אלו שמפסידים ומפסידות. מאז אותה מלחמה, עת הוכרע בעד ניצחון הכוח על פני ביטחון תושבי האזור והמדינה, נגרע כל שנה במאות אחוזים ביטחונם הפיזי, כלכלי ומיני של אזרחיות ואזרחים.


דורית אברמוביץ' היא רכזת קמפיין ארגוני הנשים להרחקת עברייני מין מהשלטון ומרצה לאקטיביזם חברתי ומגדר במכללת ספיר.