אריסטו אמר שהכל פוטנציה, ורק חלק קטן הופך לאקטואליה. אבל כדי ללמוד את העתיד צריך להסתכל דווקא על הפוטנציה, כי הרי הוא עדיין לא התרחש.
אני מעריך שאלמלא המלחמה, המהפך הפוליטי בישראל היה מקדים בעשר שנים. לפני ששת הימים הרי היה מיתון כבד בישראל. עקב המיתון וההסתאבות של מפא"י, הבן-גוריוניזם היה קורס והרוויזיוניסטים היו עולים לשלטון כבר ב 1967. מנחם בגין היה נבחר לראש הממשלה וממנה את אריאל שרון לרמטכ"ל. ההסתברות היא שמלחמת לבנון הראשונה היתה אף היא מקדימה בעשר שנים. אולם מלחמה זו לא היתה מוכרעת כמו ששת הימים, והיינו נקלעים לשנים של מלחמת התשה עם הערבים. מצד שני, כיוון שלא היה ניצחון ישראלי, לכאורה, הליקויים בצבא היו נחשפים וניתן היה לתקן אותם.
לגבי הפלסטינים, כשנתיים לפני מלחמת ששת הימים החל הפת"ח לפעול, וערפאת נכנס לזירה. אני מעריך שאילו בגין היה בשלטון הוא היה מחסל את הפת"ח וערפאת, פיזית או מדינית, וכך לא היו מתפתחות אצל הפלסטינים אותן תקוות לנצח את ישראל. ייתכן שכל התודעה הלאומית וההיסטורית הפלסטינית לא היו מתפתחות וניתן היה להגיע איתם להסכם יותר נוח.
ב-67' לא היתה מלחמה - דר' אורי מילשטיין
אורי מילשטיין
28.6.2007 / 10:52