נצחון או כשלון - דוקטור אורי מילשטיין

זה לא היה נצחון, לא מבחינה צבאית ולא מבחינת ההשלכות לטווח הארוך. אמנם השתלטנו על קרקעות רבות, והאויב הסובב את גבולותינו נשבר הוכרע וברח, אבל מהצד הצבאי אי אפשר לזקוף את ההישג לזכות תפקוד מעולה או אופטימלי של צה"ל, אלא לזכות אירוע כאוטי שלא תלוי בצה"ל, נסי במובן האלוהי, אם מאמינים בכך.

איש כמעט אינו יודע שבשעה שמטוסי חיל האוויר המריאו כדי לתקוף את בסיסי חיל האוויר המצרי, המריא במצרים מטוס עם כל ראשי הצבא והמדינה, ולכן היתה פקודה במצרים שלא לפעול נגד המטוסים הישראלים. יכול להיות שידענו על זה, אבל אני מעריך שזה לא היה תלוי בנו. כיוון ששדה התעופה בביר גפגפא הופצץ, המטוס המצרי חזר וסגן נשיא מצרים קיבל הלם קרב ונתן פקודת נסיגה לכל הצבא המצרי. לנצח צבא הנמצא בנסיגה זה לא ביג דיל, בלשון המעטה. אלמלא הם היו נסוגים אני מעריך שהיו מביסים אותנו.

בראיה לטווח ארוך, השמאל, מה שנקרא, טוען כי מלחמת ששת הימים היא תבוסה בגלל ההשחתה שבאה בעקבות ההשתלטות על השטחים. אני טוען שהמחלה הישראלית לא נובעת מההשתלטות, אלא מהשקר. אחרי ששת הימים סיפרנו מעשיות כמה אנחנו חזקים ויעילים בתחום הצבאי. הבעיה היתה שאנחנו לקחנו אירוע שלא תרמנו לו הרבה והתחלנו לספר שאנחנו אחראים לו, מה שנקרא "בעוצם ידנו".

לא היה אף אחד שקם ואמר שהמלך הוא עירום. לקחנו את המלחמה בה תפקדנו גרוע והפכנו אותה לסמל ליכולתנו הצבאית. לא איתרו את הליקויים, לא הפיקו לקחים, והתוצאה היתה מלחמת יום כיפור, ואחריה התפקוד הגרוע שלנו באינתיפאדה הראשונה והשניה, ומלחמת לבנון הראשונה והשניה. מלחמת ששת הימים היא שהובילה בעצם לקריסתו של צה"ל ולכך שכיום לישראל אין בעצם צבא.

התבוסה היא לא רק ברמה הצבאית אלא גם ברמה החברתית והפוליטית. לקחו את המפקדים ממלחמת ששת הימים, שכולם חשבו עד כמה הם טובים, והפכו אותם לראשי המדינה בכל התחומים. היתה כאן בעצם הפיכה צבאית מסוג מאוד מאוד מסוים: המערכת הצבאית השתלטה על המדינה, וכך לא רק הצבא הישראלי אלא גם החברה הישראלית ומדינת ישראל הובסו.