כמו בשדרות, רק בלי אור הזרקורים

הסיטואציה הביטחונית, החברתית, הנפשית והכלכלית של תושבי שדרות היא קשה מנשוא, אך פרט לשדרות, קיימים לא מעט ישובים שנמצאים תחת התופת בקו העימות, איך הם מסתדרים?

"צריך לזכור, שההתקפות הראשונות היו על נחל עוז בתחילת שנות האלפיים", מזכיר אלון שוסטר, יושב ראש המועצה האיזורית שער הנגב, "העניין הזה לא חדש לנו. כשהתחיל עידן הקסאם, כבר אז היתה מחשבה למגן מספר ישובים, אך הדבר בסופו של דבר לא יצא לפועל".

שוסטר מתאר מערכת משומנת שמטפלת במצב אליו נקלעו יישובי שער הנגב. אז איך הוא מסביר את אחוז הנטישה הנמוך לעומת שדרות? "אפשר לשייך זאת ללכידות החברתית המאפיינת יישובים קטנים. אך עם זאת, כל תושב שנשאר באיזור הוא גיבור", קבע שוסטר.

למרות ההתקפות הרבות יישובי עוטף עזה מסכימים: מצבנו לא טוב, אבל בשדרות יותר גרוע. בדקנו ארבעה יישובים, אשר בכל אחד מהם נאלצים להתמודד עם שגרת הקסאם.

ניר עם הוא קיבוץ הנמצא ממערב לשדרות. הוא הוקם בשנת 1943 על ידי עולים מאוקראינה ובשנים שלאחר מכן הצטרפו לקיבוץ גם עולים מארגנטינה, צרפת ודרום אפריקה. כ-360 איש חיים במקום על פני שטח של 20,000 דונם.

"ההתמודדות קשה", מספרת חברת הקיבוץ בטי גברי, "אנחנו חשופים למתקפה כמו תושבי שדרות, מה גם שאנו מחוברים לאותה מערכת אזעקה". המצב בניר עם קשה, בעיקר נוכח העובדה שכשליש מאוכלוסיית הקיבוץ מורכבת מאנשים מבוגרים, "בהתראה כל כך קצרה, מאוד קשה לאנשים עם מוגבלויות לתפוס מחסה מהמתקפה", אומרת גברי, "מה גם שבקיבוץ שלנו אין חדרי ביטחון. המצב הזה נמשך כבר 6-7 שנים".

גם בניר עם, חלק מהתושבים מחפשים את השלווה מחוץ לטווח האש, "אנשים יוצאים להפוגות מדי פעם, ודאי משפחות עם ילדים קטנים. רק כדי לתת להם הפוגה", אומרת גברי ומסבירה את ההבדל בין המצב בקיבוץ לשדרות, "כאן מדובר בקהילה מצומצמת שעוזרת יותר לפרטים להתמודד עם המצב".

נתיב העשרה הוא מושב בצפון הנגב המערבי, והוא חלק ממועצה אזורית חוף אשקלון ומונה כ-550 תושבים. המושב הוקם ב-1973 בחבל ימית, ולאחר שהוחזר למצרים הוקם מחדש דרומית ליד מרדכי.

בנתיב העשרה מתגאים במערכת פנימית חזקה שמצליחה ליצור שיגרה סבילה עבור התושבים המותקפים, "אנחנו מנהלים אורח חיים שגרתי למרות המתקפה, לכל התושבים יש חדרי ביטחון", אומרת פנינה רגולסקי, יו"ר הוועד המקומי, "אין ספק שהמצב בשדרות יותר גרוע, הם חוטפים הרבה יותר".

אך למרות השליטה, גם בנתיב העשרה החרדה קיימת, "אנחנו מסתובבים כשעננת חרדה מעל ראשנו. ילדים לא יכולים לצאת לשחק בגלל המרחק מחדרי הביטחון, המצב עגום, אבל אף אחד לא עוזב ולא עזב". רגולסקי מסכמת: "מצבנו טוב יחסית לשדרות, אך רע ביחס לישראל".

איבים הוא כפר סטודנטים הנמצא סמוך לנתיבות, ותחת פיקוח מועצה איזורית שער הנגב. הכפר הוקם בשנת 1992 כדי לספק מקום מגורים לעולים מרוסיה ואתיופיה, שלומדים במכללת ספיר. כיום חיים שם כ-200 סטודנטים.

"אנחנו שומעים את הכריזה, והקסאמים אכן נופלים בקרבתנו, אך עד כה למזלנו לא היתה פגיעה בתוך הכפר", סיפרה סוני זינגר, האחראית על מרכז הקליטה". למרות אופי האוכלוסיה, אף לא תושב אחד עזב את המקום בגלל המצב הביטחוני.

"נמצאים פה כ-200 סטודנטים שחוו את ההסלמה, ואף אחד לא עזב", אומרת זינגר, "אנו עוסקים בהכנת התלמידים להתמודד עם הלחץ ועוסקים בפעילות הפגתית". למרות האזעקות התכופות, זינגר מבהירה כי המצב בשדרות קשה יותר.

קיבוץ נחל עוז ממוקם ליד שדרות ונתיבות, ונמצא תחת הפיקוח של מועצה איזורית שער הנגב. הקיבוץ הוקם ב-1951כהיאחזות נח"ל. בקיבוץ חיות כ-100 משפחות, חציין חברי קיבוץ והיתר תושבים.

יחסית ליישובים האחרים, בנחל עוז עברו את ההסלמה האחרונה עם הרבה מזל. אך בדומה ליישובי שער הנגב, תושבי המקום חווים את המתקפות מתחילת שנות האלפיים. "למרות הרגיעה היחסית, אני לא זוכרת מתי ב-6 השנים האחרונות לא היינו דרוכים", מספר ינינה ברנע, דוברת הקיבוץ, "אני מניחה שבשדרות חוטפים את רוב הקסאמים והיות שהם לא ממוגנים, מצבם בהחלט פחות טוב".