ב-67' לא היתה מלחמה - פרופ' זכי שלום

כל הדברים שאומר הם בגדר ספקולציה, כמובן. עם זאת, אני יכול לומר במידה רבה של ביטחון, שאילו היתה ישראל נמנעת מתגובה על מהלכיה המתגרים של מצרים – הכנסת הכוחות לסיני וחסימת המיצרים - היא היתה סופגת את אחת התבוסות הגדולות בתולדותיה. כושר ההרתעה שלה היה סופג מהלומה כמעט אנושה, ומעמדה המדיני, הן באזור והן במערכת הבינלאומית, היה נפגע באורח חמור ביותר.

אילולא החלה מצרים במהלכיה המלחמתיים נגד ישראל במחצית מאי 1967, ייתכן מאוד שמדינות האזור היו צועדות צעד גדול לקראת הסדר מדיני. מעטים בלבד יודעים כי בשנה שקדמה למלחמת ששת הימים נעשו מאמצים לקראת הסדר מוגבל של אי לוחמה, לא שלום, בין ישראל ומצרים. ראש המוסד באותה תקופה, מאיר עמית, הוזמן למצרים לשיחות עם ראש הממשל שם. היוזמה לא מומשה בסופו של דבר בעיקר בגלל ישראל. אני מעריך שאילמלא המלחמה היתה נוצרת דינמיקה של הליכה לכיוון של הסדרים מדיניים מוגבלים במזרח התיכון.

אם כל מהלכיה של מצרים בחודשים שקדמו למלחמה כלל לא היו מתרחשים, אני מעריך שהיה מתפתח עימות צבאי מוגבל בין סוריה ללבנון וההתקדמות בכיוון של הסדרים היתה מקבלת תאוצה מאוד גדולה. המהלך הזה נכשל אבל מאוד ייתכן שאילולא היו מתרחשים כל האירועים של מאי-יוני 67, המהלך המצרי הזה היה מתחדש והיינו מגיעים להסדרים אזוריים הרבה לפני קמפ דיוויד. כל הגורמים במזרח התיכון רצו אז יציבות, המלך חוסיין כבר ניהל מגעים עם בכירים ישראלים, אבל הדבר הוכשל על ידי סוריה והפלסטינים.

אם מלחמת ששת הימים לא היתה פורצת, ייתכן מאוד שחתימת הסדרי אי לוחמה היתה מונעת מאתנו ומעמי האזור תקופה קשה של עימותים ושפיכות הדמים, גדולים מהרבה מיכולת הספיגה של מדינת ישראל.

* פרופסור זכי שלום הוא מרצה בכיר באוניברסיטת בן גוריון בנגב ועמית מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי שליד אוניברסיטת תל אביב.