אלי הררי אופטימי

עבור עובדי אם-סיסטמס, מכירת החברה לסנדיסק תמורת 1.5 מיליארד דולר בנובמבר 2006 היתה עניין רציני. רבים מהם התקשו לקבל את המעבר של החברה מרוח הסטארט אפ, בה ניתן לדפוק תמיד על דלת המנכ"ל, להתנהלות של תאגיד אמריקאי בעל נהלים והיררכיה ברורה. חלק מהעובדים התייאשו ועזבו, ואחרים שנשארו עדיין זוכרים את הימים שבהם שלטה האווירה החופשית.

ואולם למרות הקשיים, יוזם המהלך - מייסד, יו"ר ומנכ"ל סנדיסק, הד"ר אלי הררי - בטוח בנחיצותו לצורך שיפור מעמדה התחרותי של החברה, הן בשוק רכיבי הפלאש לאחסון נתונים (flash nand) והן בשוק מוצרי הצריכה האלקטרוניים.

"אנחנו עדיין בשלב מוקדם מבחינת האיחוד של שתי החברות, אבל אם תסתכל על זה לאחור בעוד שנתיים-שלוש, השוק יראה שזה היה איחוד טוב שחיזק אותנו מאוד", מציין הררי. גם דב מורן, מייסד ומנכ"ל אם-סיסטמס, הבין שהחברה שהקים תתקשה להתחרות בשוק שהופך בהדרגה לשוק של גדולים.

לדברי הררי, ישראלי לשעבר שייסד את סנדיסק לפני 19 שנה בקליפורניה, מורן סייע לו רבות בהצלחת המיזוג. "דובי עזר המון לי ולכל העובדים של אם-סיסטמס. הוא עשה עבודה נפלאה בחצי השנה האחרונה ולא היתה שום בקשת עזרה שהוא לא קפץ עליה. הוא נסע אתי כמה פעמים למזרח הרחוק לעזור בקשירת הקצוות, ונתן לכולם להבין שזה היה הצעד הנכון עבור אם-סיסטמס".

"דובי עזר מאוד לשפר את המורל ולהסביר לאנשים למה זה הצעד הנכון למימוש הפוטנציאל המקסימלי בעתיד". עם זאת, מורן העדיף שלא להישאר בסנדיסק לאחר השלמת המיזוג, ואת ניהול הפעילות בישראל קיבלה לידיה דנה גרוס - שהיתה סמנכ"לית השיווק של אם-סיסטמס ויד ימינו של מורן, וצברה ותק של 14 שנה בחברה.

"שתי החברות באו מאותו הביזנס, מאותה הטכנולוגיה, ויש להן תרבות עסקית מאוד דומה. אנשים רגילים לסטטוס-קוו, וכשיש שינוי זה לוקח קצת זמן - אבל אני מאמין שזה מאחורינו", מציין הררי, ומגלה כי סנדיסק היא המשקיע השני בגודלו בסטארט אפ החדש של מורן - אינפון.

הררי נולד בתל אביב ב-45', ואת שירותו הצבאי עשה כפקיד טכני תעופתי בחיל האוויר. לאחר מכן נסע ללימודי תואר ראשון בפיסיקה באנגליה, וב-69' עבר לארה"ב והשלים דוקטורט בפיסיקה של מצב מוצק באוניברסיטת פרינסטון היוקרתית. ארבע שנים לאחר מכן נדד הררי לחוף המערבי, ומ-79' אפשר למצוא אותו בעמק הסיליקון. היום הוא נשוי עם שני ילדים ושלושה נכדים. הררי אמנם עזב את ישראל לפני שנים רבות, אך הוא מרבה לבקר בה - במיוחד לאחר שרכש את אם-סיסטמס והגדיל את מצבת עובדיו בישראל לכ-700. לדברי מורן, הררי הוא "ציוני גדול, שמגיע לכאן המון".

את סנדיסק הקים הררי ב-88', עם חלום לפתח טכנולוגיה שתאפשר להחליף את כונן הזיכרון הקשיח במחשבים ניידים בזיכרון פלאש (זיכרון בלתי נדיף). "ב-88' משקלו של המחשב הנייד הכי קל היה כ-15 ק"ג, אבל המשקל ירד בכל שנה. חשבנו שעד 93' הוא יגיע לחצי קילו עד קילו, וצדקנו. בגודל כזה של מחשב נייד, כבר אי אפשר להכניס כונן קשיח".

פתרון זהה פיתחה סנדיסק גם עבור תחום המצלמות הדיגיטליות, שהיה אז בחיתוליו. "ראינו את האפשרות להחליף את סרטי הצילום בכרטיסי פלאש, ופיתחנו את הסטנדרטים המתאימים. בעצם חזינו את רוב השווקים שהתפתחו, אבל היינו יותר מדי אופטימיים מבחינת הזמן: חשבנו שבתוך חמש שנים נגיע למכירות של 500 מיליון דולר, אבל לקח לנו 13 שנה להגיע לזה".

כשנוסדה סנדיסק כבר היו בשוק כרטיסים למצלמות בנפח של 1 מגה בייט, אולם כרטיסים אלה איחסנו את התמונות על זיכרון נדיף - ולכן הכילו גם סוללה פנימית. לפיכך הם היו מאוד יקרים. "אנחנו אמרנו שזה יקר מדי ושצריך משהו שישמור את התמונות לעשרות שנים בלי סוללה. חשבנו שהטכנולוגיה הנכונה צריכה להיות פלאש, ולכן פיתחנו אותה יחד עם קודאק, קנון ואפל". כיום סנדיסק מחזיקה ביותר מ-90% משוק כרטיסי הצילום העולמי.

מעבר לכרטיסי הצילום ולכוננים הקשיחים, סנדיסק מייצרת ומשווקת גם כרטיסי זיכרון נשלפים לטלפונים ניידים וכונני USB ניידים (דיסק-און-קי). בנובמבר 2006 קיבלה סנדיסק גם את הפיתוחים החדשניים של אם-סיסטמס לשוק הטלפונים הסלולריים המתקדמים, שבבי זיכרון (mdoc) וכרטיסי זיהוי בעלי נפח זיכרון גבוה (MegaSim), כך שכיום היא לבטח החברה הגדולה בעולם בתחום כרטיסי הפלאש, עם שווי שוק של כ-10 מיליארד דולר. לדברי הררי, ב-2006 מכרה החברה יותר מ-150 מיליון כרטיסים כאלה, ובתוך כמה שנים הוא מקווה להגיע למכירות של מיליארד כרטיסים בשנה.

אבל סנדיסק היא לא רק חברה לכרטיסים. היא גם מחזיקה יחד עם טושיבה היפאנית במפעלים לייצור שבבי הגלם של הפלאש למוצרים הסופיים שלה, ובבעלותה גם טכנולוגיית ייצור מתקדמת - MLC - שהיא מוכרת תמורת תמלוגים ליצרניות שבבי פלאש nand אחרות. הסיבה העיקרית לרכישת אם-סיסטמס היתה רצונה של סנדיסק לשים את ידה על טכנולוגיית בקרי השבבים המתקדמת x4, שפותחה בישראל, שמאפשרת אחסון ארבעה בייטים בכל תא זיכרון - מה שמקטין משמעותית את עלויות ייצור השבבים. את הרשיון להשתמש ב-x4 היא מכרה לאחרונה להייניקס הקוריאנית.

כך, בעוד רוב מתחרותיה בייצור שבבי הפלאש - סמסונג, מיקרון, הייניקס ואינטל - מתרכזות בעיקר במכירה ובייצור של שבבים, סנדיסק גם מתכננת את השבבים. המוצרים הסופיים נמכרים ב-210 אלף חנויות בעולם, ושבבי הזיכרון והכוננים הקשיחים נמכרים ליצרניות טלפונים ניידים ומחשבים. לאחרונה הודיעה סנדיסק כי תתרכז במוצרי אלקטרוניקה לצריכה אישית, למשל נגן המוסיקה Sansa, aמתחרה באיי-פוד של אפל וב-Zune של מיקרוסופט.

אלי הררי, חצי שנה אחרי המיזוג, אתה מגדיר אותו כהצלחה, ככישלון או כמשהו באמצע?

"הייתי בארץ בתחילת האינטגרציה לפני כשלושה חודשים והמצב היה קשה. המורל היה נמוך ואנשים חששו שסנדיסק עומדת לחסל את אם-סיסטמס או להפוך אותה למרכז פיתוח. כעת המורל עלה, והשאלות שאנשים שואלים נוגעות לעניינים של התקדמות וכיבוש נתחי שוק נוספים. ביצענו איחוד של שתי חברות בגודל דומה - לאם-סיסטמס היו כ-900 עובדים ולסנדיסק כ-1,500 עובדים - ובמקביל עברנו למודל שמבוסס על אוריינטציה של יחידה עסקית במקום ארגון פונקציונלי עם מחקר ופיתוח מרכזי, תפעול מרכזי ושיווק מרכזי".

כך אם-סיסטמס עבדו, לא?

"בדיוק. במעבר משתי חברות לחברה אחת, לקחנו על עצמנו שכל החברה תתבסס על מבנה הארגון של אם-סיסטמס ולא של סנדיסק, וכל זה בזמן שהיה לנו משבר בשוק. בבת אחת היינו צריכים גם לאחד חברות, גם לארגן מחדש את היחידות העסקיות וגם לטפל במשבר העולמי בשוק שלנו. בהתחשב בזה, אני מאמין שאנחנו בתחילתה של הצלחה. אבל עדיין יידרשו לנו בין שישה לתשעה חודשים כדי להשלים לגמרי את האינטגרציה, עד שאנשים באמת ירגישו כמו צוות אחד. עשינו התקדמות גדולה בשלושת החודשים האחרונים ואנחנו על דרך המלך. אני רואה את התוצאות עד היום ואני מאוד אופטימי".

הודעתם בפברואר על פיטורי כ-250 עובדים. למה זה קרה?

"תעשיית הפלאש נכנסה למשבר מאוד רציני, ומחירי השבבים ירדו בסביבות 50% בשלושה-ארבעה חודשים - כאשר בנוסף לכך האיחוד של אם-סיסטמס וסנדיסק יצר כפילויות. אלה היו זמנים קשים, ולכן נקטנו בפעולה מהירה מאוד. ברגע שראינו שהשוק במצב קשה ושההכנסות ירדו, הודענו על כך לשוק. 2007 היא להערכתנו שנת מעבר, שנה קשה מאוד מבחינת הרווחיות הגולמית. לכן ביצענו את הפיטורים מהר מאוד. זה מאחורינו ואין לנו היום שום תוכנית להמשיך בזה. גם אמרנו שלמרות הפיטורים, נמשיך להשקיע בשטחים אסטרטגיים ונגייס עובדים. ההזדמנויות שלנו בעתיד הן לא באמצעות קיצוצים אלא באמצעות גידול בכמות העובדים".

כמה עובדים פוטרו בישראל?

"10%, כמו בכל העולם. מ-750 עובדים שהיו בסנדיסק ישראל קיצצנו 10%".

מה היתה הסיבה לחולשה בשוק שגרמה לפיטורים, ומתי חולשה זו אמורה להסתיים?

"ירידת מחירי הפלאש היא תופעה נורמלית. השווקים מתפתחים כי ירידות המחירים הופכות יישומים חדשים ליעילים במונחי עלות-תועלת. בשנה שעברה ירדו המחירים בכ-60% והשנה בכ-60% נוספים, בעוד שבשנים הקודמות היו ירידות מחירים בשיעור שנתי שבין 40% ל-50%.

"עד 50% זו ירידה בריאה, כי אנחנו יכולים להוריד את מחיר הייצור בסביבות 50% בשנה. אבל כשהמחיר יורד ב-60% שנתיים ברציפות - יש בעיה. ברבעון הראשון הרווחיות הגולמית שלנו ירדה מ-34.5% ל-18.5%, לעומת מתחרים שהפסידו".

"ברבעון השני המצב ממשיך כי עדיין יש עודף מלאים בשוק, אבל אנחנו מצפים שהמחירים יתייצבו במשך השנה. ברבעון הרביעי אנחנו מצפים שתהיה דרישה גבוהה ושהיקפי הביקוש וההיצע יהיו מאוזנים. 2007 היא כמו 2001, שהיתה שנה של ירידה בפעילות. אבל אנחנו מצליחים להוריד את מחירי הייצור, וב-2008 אני מקווה שנצא מהשפל הקיים יותר חזקים, עם נתח שוק גדול יותר. זו תהיה שנה של בחירות בארה"ב ואולימפיאדה בסין".

בעקבות המיזוג עבר המטה המרכזי של סנדיסק בישראל מתפן שבגליל למשרדי אם-סיסטמס בכפר סבא. עם זאת, סנדיסק ממשיכה להחזיק בתפן צוות פיתוח של כ-70 מהנדסים, והררי אינו מצטער על החלטתו בשנה שעברה להרחיב את המרכז שם. "יש שם צוות שאנחנו רוצים להכפיל ולשלש. העזיבות שם אפסיות", הוא אומר. גם את הצוות של אם-סיסטמס ביישוב עומר שבדרום הררי ישמח לתגבר.

לדברי הררי, הארגון מחדש של סנדיסק דווקא הרחיב את פעילותה בישראל. חטיבת המוצרים לטלפונים ניידים של אם-סיסטמס קיבלה תחת אחריותה גם את הכרטיסים הנשלפים של סנדיסק. חטיבת הדיסק-און-קי תפסה את מקום קבוצת הפיתוח האמריקאית, והפכה לספקית כונני ה-USB של החברה.

בנוסף פועלות מישראל חטיבת הכוננים הקשיחים למחשבים וכן פיתוח כרטיסי הצילום, ובמקביל מנוהלות מישראל כל המכירות העולמיות של החברה מחוץ לארה"ב - כך שלפחות חצי מהמוצרים בפיתוח וחצי מהרצת הביזנס מתנהלים מישראל. "אנחנו רואים את עצמנו כחברה גלובלית", מסביר הררי, "בכל רגע יש בישראל 30-50 עובדים מקליפורניה, ובקליפורניה 30-50 עובדים מישראל. זו השקעה רצינית אבל מאוד חשובה".

היה גל עזיבות גדול לאחר המיזוג?

"לא היה גל עזיבות גדול. איבדנו כמה אנשים שלא רצינו שיעזבו, אבל זה נורמלי ולא בלתי צפוי. עכשיו אנחנו מתחילים לראות את הגל חוזר. יש תפנית, ואנחנו מתחילים לראיין אנשים טובים מאוד שמבינים את הפוטנציאל".