גישת תה הצמחים של עמי אילון

17:30- אנו פוגשים את המועמד המוביל עמי אילון בבית המפלגה בגבעתיים, לשם הגיע מסיורים מוקדמים יותר בצפון. לאחר רבע שעה של לחיצות ידיים, הוא נעמד בחוץ ומשיב בקצרה לשאלות העיתונאים. מוקדם יותר, בקיבוץ הולדתו מעגן, על שפת הכנרת, ליווה את אביו בן ה-89 לקלפי. "אדם צריך לזכור מאין הוא בא ולאן הוא הולך" אמר לתקשורת. כעת הוא שומר על אופטימיות ומסרב למסור פרטים על אחוזי ההצבעה בקרב תומכיו. "קצת מעבר לאחוזי ההצבעה הארציים" הוא אומר בחיוך כממתיק סוד ומוסיף, "אני לא פועל לפי תחושות, אלא על פי נתונים וכרגע הם בסדר". הוא מבקש מהעיתונאים לחכות בסבלנות כי הרי יש עוד שלוש שעות וחצי ובכל מקרה, גם אם ינצח, הוא מבטיח שלא יפתחו שמפניות כי "אצלנו שותים תה צמחים".

הדוברת המסורה נילי מודיעה שהסיור בשכונת התקווה וביפו בוטל, שכן אילון מעדיף לנסוע למטה ולעשות עוד כמה טלפונים לקראת שעת השין. אילון עצמו מסביר כי הוא מרגיש שהוא צריך להיות במטה עכשיו: "שם האקשן". האם הסיבה האמיתית היא נתון שמסתמן כבר עתה, לפיו מרבית תומכיו של איילון נמצאים בקרב השכבות הגבוהות, בעוד אלה הנמוכות מצביעות עבור ברק ובאחוזים גבוהים יותר?

18:30- 42% כבר הצביעו. בכניסה למטה אילון בתל אביב מתחילים הכתבים להתאסף והצלמים להרכיב חצובות. כולם מחכים לאילון, המבושש לבוא. הקהל המאוכזב שומע מפי נילי שאילון כנראה מבריז, ויראה את תוצאות הסקרים בבית. תומכיו, הנמצאים בקומה השניה, מחכים גם הם. לכתבים אסור לחבור אליהם, לטובת מפח נפש משותף. וכך, הפעילים למעלה, התקשורת למטה ואיילון לא בא.

איריס אברהם, ראש המטה, מספקת את סקרנות התקשורת: "יש תחושה של מאבק צמוד, אנחנו ממשיכים להפעיל לחץ. יכול להיות שנכריע בסיבוב הראשון. תחושת הבטן שלי היא טובה".

19:00- אילון מגיע. מישהו צועק "הנה ראש הממשלה הבא". ראש הממשלה הבא מדבר בסלולרי שלו ונכנס במהירות למטה, מתעלם מעדת הכתבים והצלמים שרודפת אחריו עד לקומה השניה ונחסמת שם. "אנחנו באמצע העבודה. אלה השעות הקריטיות". מסבירים לנו.

לבקשת העיתונאים הוא יורד למטה ונותן את המנטרה הקבועה שעליה חזר כל היום: "אני רואה הכרח באיחוד ההנהגה של המפלגה ביום שלאחר הבחירות". אילון עצמו לא מוכן להתראיין ושוב מושך את העיתונאים לרוץ אחריו. דקה לפני שהוא עוזב את המקום הוא אומר: "עוד שעה וחצי אדע מה קורה. בינתיים, עוד שום דבר לא קרה". בינתיים, משתזפת אברהם באור פנסיהם של הצלמים ומתראיינת במקומו: "בשום פנים ואופן לא נשב עם אולמרט! שיהיה ברור!", היא מדגישה את הקו הסופי שסיים את הזיגזוג של המועמד בנושא.

20:00- אורות הצלמים נדלקים לקראת מהדורת החדשות המרכזית. אילון עצמו נסע כבר הביתה, לכרם מהר"ל. אולי יחזור יותר מאוחר ואולי לא. תלוי מה יהיה. בינתיים מתקבלת הודעה על מספר חשוד של אחוזי הצבעה בקלפיות הערבים. אנשי איילון מזדרזים להעביר תלונה לוועדת הבחירות המרכזית לבדיקת הנושא.

חלק מהכתבים, מצדם, בטוחים שמדובר בספין יח"צני שמטרתו להעסיק את התקשורת הרעבה לאייטם. את הספין, הרצוי או לא רצוי, מספק דווקא אביו של המועמד בראיון לאחת הרשתות, באומרו כי "הפוליטיקה שווה לזנות" וכי "עדיף שהבן שלי ייקח את תיק הביטחון מאשר יהיה ראש ממשלה".

21:00- תוצאות המדגם מתפרסמות, והפעילים לא יודעים אם לצהול או לבכות. כל ערוץ ממליך מנהיג אחר. אי אפשר להתחיל לחגוג, לצאת בקריאות או לסכם את הדברים. דבר אחד ברור: אילון מוביל בתל אביב, וראש העיר רון חולדאי הגיע בתיאום מושלם לברך את הפעילים מוקדם יותר.

21:30- נילי מכנסת את כולם כדי להרחיב על פרשת הקלפיות במגזר הערבי. היא מציגה מסמכים המאמתים את הגשת העתירה ומודיעה כי ברגעים אלה ממש הוזמנה משטרה לקלפי בטייבה לאחר שמספר פעילים השתלטו על הקלפי. אילו פעילים? אנחנו שואלים. "לא יודעים, פעילים". איפה אילון? "בביתו. לא יודעת אם הוא יגיע. בכל מקרה, הוא לא יגיב אלא רק לתוצאות האמת".

בינתיים, עומדים על הרחבה עשרה פעילים לצד כ-40 אנשי תקשורת. הם עוקבים בדריכות אחר הטלוויזיה ומחכים בשקט. למה הפעילים לא יורדים למטה? איפה האקשן שדיבר עליו אילון בצהרים? "לא תראי צעקות ואקשן מהסוג הזה" מסביר לי אחד הפעילים. "גם אם הפעילים יירדו, הם יהיו בשקט ולא תרגישי אותם. צעקות זה אצל פרץ, לא כאן". משעמם במטה אילון, נתק מתורבת בין המועמד, לפעילים, לתקשורת, שמעקר מיום הבחירות את הלב שלו, אותה חינגת דמוקרטיה צבעונית, שאליה התרגלנו במערכות קודמות. בדרך למכונית עוצר אותי השומר בחניון, להתעדכן מי מוביל. "איילון לא יצליח מול ביבי" הוא מפרשן. "רק ברק יכול כי יש לו ניסיון. אבל להציל את המדינה, את זה אף אחד לא יכול".