"המצור הכלכלי פוגע בעצב החיים הפלסטיני"

בלב המלחמות הפנימיות בין חמאס ופתח ברצועת עזה, ובהמשך לקרבות בין כוחות ישראלים לפלסטינים, ממשיכים תושבי הרשות הפלסטינית, ובראשם תושבי רצועת עזה, לסבול ממצב כלכלי קשה. מדו"ח מיוחד שפרסמה היום עמותת "PECDAR" (המועצה הכלכלית הפלסטינית לפיתוח ולשיקום) עולה, כי "המצור הכלכלי המתמשך על תושבי הרשות הפלסטינית גרם לפגיעה במוסדות הפלסטינים, ולהידרדרות המצב הכלכלי שהיה רע מלכתחילה". מהדו"ח עולה עוד ש"רמות העוני בקרב הפלסטינים גדלות, במקביל למספר העניים".

בדו"ח מצביעה העמותה על שלושה "אשמים" במצב. ראשית, ארצות הברית שמובילה את קמפיין החרם הכלכלי על הרשות הפלסטינית. שנית, מדינות אירופה, שלמעשה נותנות תוקף מעשי למדיניות של ארצות הברית. שלישית, מדינת ישראל שמקפיאה כל חודש סכום של כ-60 מיליון דולר מכספי המיסים השייכים לפלסטינים, ושמונעת כניסת כסף זר לרצועת עזה.

"הרשות הפלסטינית הפכה למשותקת", נכתב בדו"ח, "והיא לא יכולה לקיים אף אחת מהמחויבויות שלקחה עליה... היא זקוקה לכ-200 מיליון דולר כדי לספק שירותים מינימלים כל חודש, ובעצם מקורות ערביים ופלסטינים מצליחים לכסות רק 60 מיליון דולר, מה שמעיד על כך שהגירעון החודשי גדל בכל חודש בעשרות מיליוני דולרים".

בדו"ח נתונים מספריים קשים על הכלכלה ברשות הפלסטינית. "מאז החלה [[אינתיפאדת אל אקצה]] בשנת 2000 יש נסיגה שנתית של 12% בצמיחה הכלכלית הפלסטינית", נכתב בדו"ח. כמו כן, מספר התושבים המוגדרים כחיים ל"מתחת לקו העוני" עלה השנה והגיע לכדי 70% מהאוכלוסיה, ואחוז המובטלים ברשות עלה ל-40%.

הכלכלן הפלסטיני סמיר חמאתו אמר לרשת אל-ג'זירה, כי "הדו"ח משקף נאמנה את המצב הכלכלי ברשות". לדבריו, "אנו נמצאים כעת במצב של שיתוק, שבקלות יוכל להביא את הרשות לידי נכות כלכלית קבועה".

לדבריו, הסיכוי היחיד לשיקום הכלכלה הפלסטינית הוא הסרת החרם הכלכלי והחזרת ההשקעות הזרות לשטחי הרשות. חמאתו גם הזהיר מהשלכות המצב הקיים: "אם המצב לא ישתפר, ואם תנאים המחיה הפלסטינים ימשיכו להידרדר – תתפוצץ המציאות הזו בפנים של כולנו... אנו נמצאים היום על פי תהום". לדבריו, זהו אינטרס ישראלי-פלסטיני-עולמי שהמצב ברשות לא ידרדר עוד.

ישראל הכריזה על חרם כלכלי ומדיני עם היבחרה של ממשלת חמאס ברשות הפלסטינית, בינואר 2006. בהחלטתה זו, קיבלה ישראל גיבוי מן הקוורטט (ארה"ב, האיחוד האירופי, האו"ם ורוסיה). משרד האוצר שב והדגיש במשך השנה החולפת כי הקוורטט מנסה ליצור אבחנה בין הקיצונים שברשות הפלסטינית ובין הגורמים המתונים, ומנסה לגרום לכך שהמתונים יתחזקו באופן כזה שהם יוכלו להשפיע על התהליכים ברשות ואילו יכולת הפעולה של הקיצונים ברשות תקטן. זאת במטרה להגיע לתהליך של התדיינות בין העמים.

ישראל מחויבת בהסכמים להעברת סכומי כסף לרשות הפלסטינית ביניהם כספי מע"מ הנגבים בישראל אשר אמורים להיות מוחזרים לרשות. מנכ"ל משרד האוצר אהרון אברמוביץ מסר בראיון לגלי צה"ל כי בפברואר 2007 העבירה ישראל 100 מיליון דולר לרשות על בסיס עקרונות שנקבעו בשעתו. עם זאת, המשך העברת הכספים תלוי במערך הקשרים עם הרשות.

בינתיים מעבר לגבול, הצמיחה נמשכת. אך היום פירסמה המלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי ההוצאה לצריכה הפרטית לנפש, המשקפת את איכות החיים, עלתה ברבע הראשון של 2007 ב-18.2%. מדובר בנתון שגוזר עלייה של 95.1% בחישוב שנתי. התוצר המקומי עלה ברבעון הראשון ב-6.3% (בחישוב שנתי) וזאת בהמשך לעלייה של 7.3% ברבעון הקודם, והתוצר העסקי עלה ב-6.5% בהמשך לעלייה של 10% ברבעון הקודם.

נתוני הצמיחה בישראל מעודדים. שוק ההון הישראלי שובר שיאים, המשקיעים הזרים רואים בנו פוטנציאל השקעה טוב, השקל מתחזק, הצריכה גואה, מחירי הנדל"ן מאמירים והולכים גם בפריפריה, אפילו במגדלי היוקרה כבר קשה למצוא מקום אם לא מזדרזים. אנו מראים נתונים של מדינה מפותחת, ולא כפי שאנו מקוטלגים "מדינה מתפתחת" או "שוק מתעורר". אך בין כל נתוני הלמ"ס יש סייג מאוד חשוב הנכתב בזו הלשון: "יש להתייחס לממצאים אלה בזהירות כי כידוע, קיימת אי סדירות גבוהה יחסית בסדרות הסטטיסטיקה הכלכלית בארץ".

ולמה הכוונה? ניתן לראות בבירור כי הצמיחה של הרבעון הראשון ב-2007 ממשיכה צמיחה מן הרבעון הרביעי ב-2006. אך הבה נביט רבעון נוסף לאחור - רבעון שלישי 2006 - הרבעון בו המדינה כולה היתה עסוקה בגבולה הצפוני לאור מלחמת לבנון השנייה. באותו רבעון רשמה מדינתנו צמיחה שלילית. התוצר המקומי ירד ב-0.8% והתוצר העסקי ירד ב-4.1%.

ל"אי הסדירות" הסטטיסטית תורם המצב הגיאופוליטי כבכלים שלובים. זו עובדה. כעת נותרנו עם הסטטיסטיקות של שני העמים. לכל הדעות, בין אם הן של פוליטיקאים, מומחים לכלכלה, סטטיסטיקאים או פשוט אזרחים - שני הצדדים דורשים שיפור. מצב הכלכלה הוא לפעמים הגורם המניע, אך לעתים רק תוצר לוואי.