פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      על "נאורים" ועל שירים

      מדוע לא משמיעים יותר ברדיו את השיר "סלינו על כתפינו"? רון בריימן חושף את הקונספירציה במלואה

      לפני שנים רבות, בשנת תרפ"ט-1929 , כתב לוין קיפניס את השיר בה"א הידיעה לכבוד חג השבועות: סלינו על כתפינו. השיר הולחן על-ידי ידידיה אדמון. דורות של ילדים ומבוגרים גדלו על שיר זה. כל תוכנית רדיו שכללה את שירי חג השבועות כללה שיר ידוע זה. בכל אירוע של החג שרו את השיר.

      בשנים האחרונות השיר סלינו על כתפינו אינו מושמע כמעט ברדיו. המלה כמעט נכתבה רק מטעמי זהירות ודיוק. נשאלת השאלה: מדוע? מה גרם לגניזתו לכאורה של השיר הידוע של חג הביכורים. הסבר אפשרי: מקור הבאת הביכורים. לוין קיפניס כתב את השיר 19 שנים לפני קום המדינה, וכלל בשירו את חבלי ארץ ישראל מהם הובאו הביכורים: "..... מקצות הארץ באנו, הבאנו ביכורים, מיהודה ומשומרון, מן העמק והגליל ....., מגולן, מבשן, מן הנגב והירדן .....". שמותיהם של כל האזורים הללו הם שמות גיאוגרפיים-היסטוריים שהיו שגורים בפינו אלפי שנים, והם חסרי כל משמעות פוליטית. השיר משמיע את זמרת עולי הרגל שהביאו ביכורים לירושלים מכל קצות הארץ.

      אבל, בתשכ"ז-1967, 19 שנים אחרי קום המדינה, נפל דבר: בעקבות מלחמת ששת הימים השמות הוותיקים והבלתי-פוליטיים נדחקו הצידה, ובמקומם הוכנסו לשיח הציבורי שמות שמשמעותם פוליטית ושהמסר הכלול בהם הוא ארעיות: "שטחים", "הגדה המערבית". החלטתה האומללה של ממשלת לוי אשכול מייד בתום המלחמה שה"שטחים" הם פיקדון הניחה את היסוד לרעיון האבסורדי של "שטחים תמורת שלום". המושג "הגדה המערבית" הוא חסר היגיון בעיני מי שחי ממערב לירדן. הרי גם הגליל נמצא בגדה המערבית של הירדן. משמעותו היחידה של המושג היא מנהלתית, בעיני המלך היושב ברבת-עמון שבגדה המזרחית, שכבש את יהודה ושומרון, ומנקודת ראותו השטחים שכבש היו הגדה המערבית. כשם שאיש אינו משתמש עוד במושג "הרמה הסורית" בהתייחסו לגולן, כך השימוש במושגים "שטחים" ו"גדה מערבית" הוא פסול. אפילו איש שמאל המוכן לוותר ("להחזיר") על לב המולדת אינו אמור להתנכר לשמותיהם הגיאוגרפיים-היסטוריים של אזורים אלה.

      כאמור, השיר סלינו על כתפינו נכתב לפני קום המדינה, לפני היות "קו ירוק" ובוודאי לפני שהיו "שטחים", "גדה מערבית", ו"כיבוש". רבים מאתנו שרנו אותו כילדים בשנות החמישים והששים של המאה העשרים. השיר איננו פוליטי. ההתנכרות אליו היא פוליטית.

      הח"מ התריע בעבר על התופעה בפני מנכ"לי רשות השידור "הממלכתית" לדורותיהם. הם כמובן הכחישו קיומה של מדיניות או הוראה להמעיט בהשמעת השיר. אבל, כאמור, השיר סלינו על כתפינו אינו מושמע כמעט ברדיו. ומנגד, כל מי שהאזינו לתוכניות הרדיו בערב חג הפסח ובחג עצמו לא יכלו שלא לשמוע שוב ושוב את השיר חד-גדיא בביצועה המשוכתב פוליטית של חוה אלברשטיין, שבו דווקא הצד היהודי מוצג באופן שלילי: "..... הייתי פעם כבש וגדי שליו/ היום אני נמר וזאב טורף/ הייתי כבר יונה והייתי צבי/ היום איני יודעת מי אני .....". מי שרואה בלב ארצו "שטחים" ומתנכר לשורשיו, ממילא אינו יודע מי הוא/היא. הסכנה הגדולה למדינת ישראל היא האוטו-אנטישמיות המפוררת את החברה ואת השורשים שלנו.

      לא סביר שקיימת מדיניות רשמית וכתובה באמצעי התקשורת בעניין המותר והאסור להשמעה בשידורים ה"ממלכתיים". אבל, ככל הנראה קיימת "רוח המפקד" המכתיבה קו פוליטי מאד מסוים, המוצג כ"נאור", חלק משטיפת המוח המלווה את ישראל בארבעים השנים האחרונות. כך, למשל, ניתנת הבלטה אדירה לכל אמירה מבית מדרשם של ארגוני שמאל קיצוני כמו שלום עכשיו, או של ארגוני "זכויות האדם" – ובלבד שאותו אדם הוא ערבי - כמו אמנסטי, בצלם או האגודה לזכויות האזרח. מנגד יש הסתרה כמעט מוחלטת של ארגונים כמו חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי או ארגון זכויות האדם ביש"ע. משטרת המחשבות של "הנאורים" מנסה ככל הנראה להשליט את המסר שלה גם באמצעות השמעה ואי-השמעה של שירים מסוימים: ככה ייעשה לשיר אשר התקשורת חפצה ביקרו, או שאינה חפצה ביקרו.