נצחון או כשלון - פרופ' זכי שלום

אין ספק שמבחינה צבאית טהורה ישראל ניצחה במלחמה נצחון צבאי אדיר, מן המרשימים בהיסטוריה המודרנית.

עם זאת, כשבוחנים את המלחמה בראיה היסטורית, אנו חייבים לעמוד על כשלים הן לפניה והן במהלכה, אשר בגלל הניצחון הדרמטי ובגלל האופוריה שעטפה את הציבור לא נחקרו בצורה יסודית: הראשון שבהם הוא בתחום המודיעין. מעטים יודעים שחודשים ספורים בלבד לפני המלחמה הערכת המודיעין הישראלי היתה שלא צפויה מלחמה בטווח של חמש שנים לפחות. המודיעין שגה גם בהערכת מהלכיו של נשיא מצרים בראשית תקופת ההמתנה. ההערכה המובילה היתה כי מדובר ב'מהלכי ראווה', וכי נאצר אינו חותר להסלמה העלולה להביא לעימות עם ישראל. המציאות, כידוע, היתה שונה לחלוטין. המודיעין היה ספקני מאוד בשאלה אם יעז נאצר לחסום את מצרי טיראן לשייט ישראלי. בסופו של דבר הוא חסם את המצרים.

הכשל השני הוא במישור ההרתעה. מהלכיה המתגרים של מצרים נגד ישראל ביטאו שבר בכושר ההרתעה של ישראל. בתקופה שלאחר מבצע קדש, נמנעה מצרים מכל מהלך מתגרה בישראל מחשש מפני עימות. במחצית מאי 1967, התמוסס כושר ההרתעה של ישראל, והנשיא נאצר נקט מהלכים שברור היה לו כי הם עלולים להוביל לעימות צבאי. משמע ב-67' הוא לא חשש מעימות כזה. המלחמה גם לא יצרה מימד של הרתעה למרות הניצחון המרשים. זמן קצר בלבד לאחר שנסתיימה החלה מלחמת ההתשה, באוקטובר 1967 טובעה משחתת חיל הים 'אילת' ושנים ספורות לאחר מכן החלה מלחמת יום הכיפורים ביוזמה מצרית-סורית.

סיכומו של דבר, תמונת המצב באשר לשאלת הניצחון במלחמה מורכבת הרבה מעבר למה שהיה מקובל לחשוב עד כה.

*פרופ' זכי שלום הינו מרצה בכיר באוניברסיטת בן גוריון בנגב ועמית מחקר במכון למחקרי ביטחון לאומי שליד אוניברסיטת תל אביב.