ארצות הברית וכל היתר

נבחרת ארצות הברית שלחה הקיץ, לראשונה בתולדותיה, קבוצה משלה למשחקי הרצון הטוב, בבריסביין, אוסטרליה. ואם לדרים טים יש בדרך כלל חיים קלים במשחקים האולימפיים, הרי שכאן המצב קיצוני הרבה יותר. היריבות איכותיות עוד פחות, וההפרשים לא מפסידים לצמוח.

ארצות הברית ניצחה את מקסיקו 58:132. חוץ מהניצחון שקידם אותה בדרך לזכייה בתואר, שברה הנבחרת שורה של שיאים רק במשחק הזה. בין היתר היא קבעה את שיא הנקודות בטורניר למשחק ואת הפרש השיא למשחק.

למעשה הקרב היחיד שמעניין במשחקים של ארצות הברית הוא זה שניטש בין השחקנים, על דקות משחק. קניון מרטין, שון מריון, ביירון דייויס, אנדריי מילר, שיין באטייר ורשארד לואיס, הם גווארדיה מוגזמת עבור היריבות, למרות שאין בסגל האמריקאי כוכבים מהגדולים ביותר.

ולא שקבוצות אחרות לא שולחות נציגי NBA. אוסטרליה שלחה את לוק לונגלי, קנדה את סטיב נאש ומקסיקו את אדוארדו מג'רה. אבל עדיין הפערים בין ארצות הברית לאחרות, נראים גדולים מדי.

בפעם הקודמת שנבחרת ארצות הברית השתתפה במשחקים, היה זה ב-1998, בניו יורק. אז קטפה ארצות הברית את התואר,לא לפני שהזיעה קשות במשחק הגמר נגד אוסטרליה (85:93, אחרי הארכה). הפעם, הארכה כנראה לא תהיה, גם אם אוסטרליה לא תעפיל.