"אני זוכר שהייתי הולך לבתים של הבנות, שהיו אז בכיתה ז'", מספר נג'מי נג'מי המאמן של קבוצת הבנות של אעבלין, "ומדבר אל ליבם של ההורים. הייתי צריך להסביר להם שאין שום דבר רע בלשחק כדורסל". לדבריו, "היו אז הרבה שהרימו גבה: מה פתאום שבנות ישחקו כדורסל? מה פתאום שיסתובבו עם מכנסיים קצרים? היו רבים אז שחשבו שבנות צריכות להישאר בבית".
אבל מאז ועד היום הצליח נג'מי יחד עם בנות אעבלין להפוך לקבוצת הכדורסל המובילה של המגזר הערבי בישראל, גם לגברים וגם לנשים. הן משחקות בליגה הלאומית וסיימו את העונה האחרונה במקום השמיני. ואם לא די בכך, אז גם קבוצת הנערות של אעבלין עלו ליגה, בית ספר כדורסל לילדות הוקם בכפר ואפקט כדורסל הנשים התפרץ גם אל מחוץ לכפר הגלילי: היום, גם בתמרה, כאוכב, עילבון, ריינה, כאבול ואיכסל מתחרות ילדות ונערות ערביות על הפרקט. מישהו אמר מהפכה?
"הרבה יותר מכדורסל"
"מדובר בהרבה יותר מכדורסל", מספר לוואלה! עאוני אידריס, יו"ר מחלקת הספורט של המועצה המקומית אעבלין. לדבריו, "אפשר לומר בצורה נחרצת שהכדורסל הביא לשינוי בתפיסה כלפי הנשים בכפר. כמובן שמדובר בעוד גורמים, כמו עליה במספר הבנות שיוצאות ללמוד, אבל העובדה שבנות מצליחות בתחום הספורט, שנתפס כגברי, שהן יוצאות ומקיימות משחקים מחוץ לבית ומחנות אימונים מחוץ לכפר, הצליחו לשנות את היחס של החברה למה שהן עושות".
אידריס מאמין ש"הבנות הצליחו להוכיח לכל בעלי הדעות הקדומות שהן לא שונות בכלום מהגברים. הן זכו לכבוד הגדול מבני הכפר, לא בחסד אלא בזכות". לדבריו, "פעם לא היו מגיעים אוהדים לראות אותן, פעם לא הצלחנו לגייס שחקניות. היום מסתכלים עליהן כמודל להערצה, היום הן סוחבות אחריהן שרשרת של קבוצות כדורסל מכל רחבי המגזר הערבי".
גם ראש מחלקת הספורט של רדיו א-שמס, רמי צדיק, מצטרף לפרשנויות על שינוי חברתי בחברה הערבית. צדיק, שמלווה את הקבוצה של בנות אעבלין, סיפר לוואלה! ש"לפי דעתי הקבוצה הזו עשתה שני דברים- היא חיזקה את ביטחונן של הרבה נשים באעבלין, בתחום הספורטיבי ובתחום ההנהגה הנשית, אבל היא גם נתנה אדרנלין לכל המגזר הערבי כולו".
לדבריו, הקבוצה הזו היא "חלוצה של הספורט הנשי הערבי בישראל, שהצליחה כנגד הסיכויים. גם כשאמרו שאין סיכוי שתקום קבוצת נשים בכפר, גם כשבכפר התנגדו לרעיון הזה, גם כשלא היה תקציב, הקבוצה הזו הצליחה להוכיח את ההפך".
"בשביל מה את עושה זה? כדורסל זה לא בשביל נשים"
לקפטן הקבוצה, ויקטוריה פהדאן, אין ספק לגבי חשיבות הכדורסל בשינוי החברתי באעבלין. "צריך לזכור, היא אומרת לוואלה!, "שהנשים באעבלין הצליחו גם יותר מהגברים. הקבוצה של הגברים ירדה ליגה והתפרקה, והקבוצה של הנשים התבססה בליגה הלאומית". פהדאן זוכרת את הקשיים שליוו אותה לאורך הדרך: "גם אנשים מהכפר, אבל אפילו חברות שלי היו אומרים לי בשביל מה את עושה את זה? כדורסל זה לא בשביל נשים".
אבל לדבריה, "עם תוצאות לא מתווכחים. המשכנו עם מה שאנחנו מאמינות ואוהבות, וההישגים באו אחר כך. היום כבר הגדלנו את המודעות לכדורסל נשי, לספורט הנשי וליכולות של נשים. היום כבר אי אפשר להתעלם מזה שמדובר בתופעה חיובית. גם לנו כנשים, אבל גם לנו כחברה".
לדברי פהדאן, השינוי מורגש גם מחוץ למגרש. "אני מורה לספורט בבתי ספר", היא אומרת, "ואני רואה שהרבה בנות מסתכלות על העובדה שאני שחקנית כדורסל בקבוצת נשים בהערכה רבה. הן באות אלי להתייעץ בכל מיני נושאים, לא רק בקשר לספורט. הן רוצות לקבל חיזוקים לגבי יציאה מהבית, מימוש עצמי, לימודים, ואני נותנת להן את זה".
לדבריה, "לא הייתי מצליחה להיות כזו ללא הכדורסל. אני יודעת שהספורט מצליח לבנות אישיות, לחזק את הבן אדם מבחינה חברתית ולהעניק הרבה תקווה".
בקבוצה שיחקו השנה בעיקר בנות מקומיות מאעבלין, נוצריות ומוסלמיות, אבל גם שחקנית זרה אחת מאוקראינה ושתי שחקניות יהודיות. אחת מהן, רחל קטלן, סיפרה לוואלה! שמשחק הכדורסל שהיא גילתה בכפר אעבלין היה "מאוד אלגנטי, ומאוד חכם". לדבריה, "לא היה לי כל בעיה שם בגלל שאני יהודיה. הן בחורות פתוחות מאוד שמדברות על הכל והיתה שנה מצויינת".
עדיין מחפשים ספונסר
אבל לא הכל ורוד באעבלין. לפני שלוש שנים פורקה המועצה המקומית בכפר בגלל גירעון של מיליוני שקלים. מאז נמצאת המועצה תחת ועדה קרואה ולא ניתן לגייס תקציבים מהמועצה. "לא נשאר מקום שלא שלחתי אליו מכתבים", מספר יו"ר מחלקת הספורט עאוני אדריס, "לחברי כנסת, מוסדות, עמותות, מה שאתה רוצה". לדבריו, "אנחנו שוקלים אפילו לפנות גם לגאידמק. אנחנו רוצים שמישהו ירים את הכפפה ויעזור לנו לקדם את הספורט הנשי בחברה הערבית".
אדריס מספר שבשל המצב השחקניות גם לא מקבלות משכורות אלא רק "דמי כיס מדי פעם". בשל זאת, חלק מאנשי הכפר הסכימו לפתוח את הכיס ולסייע לקבוצה, "וגם אישה יהודיה בשם נירה פארן, שראתה בקידום הכדורסל הנשי בחברה הערבית מטרה חשובה, מנסה לסייע בגיוס כספים".
אבל עם זאת הוא מציין ש"הקשיים העומדים בפנינו הם עדיין רבים". לדבריו, "אני מאוד מקווה שנצליח להמשיך בהגשמת החלום הזה. עברנו את המשוכה של להוכיח לחברה הערבית שנשים מסוגלות להצליח מחוץ לבית ומסוגלות לקדם שינוי, עכשיו צריך למצוא דרך לעבור את המשוכה שניה - ולשמר את זה".
