חמאס ופתח – על מה הם רבים?

מאז נבחרה ממשלת חמאס בראשותו של איסמעיל הניה בחודש ינואר 2006, נמצאת הרשות הפלסטינית בסכסוך פנימי עז וחסר פתרון שפצעיו נפתחים היום. תחילת הסכסוך הזה במצבה הכלכלי המתדרדר של רצועת עזה, שנבע בין היתר מהחלטת ישראל להקפיא את כספי הרשות הפלסטינית מחד, והחלטת מדינות העולם להטיל חרם כלכלי על שטחי הרשות הפלסטינית מאידך. על רקע החרם הזה צמחו ביתר קלות תוצאות הלוואי של עוני ובידוד: אלימות במקום דיאלוג והתחמשות במקום עבודה.

זו היתה קרקע פוריה להתחזקות השנאה בין פתח לחמאס. בעיקר אמורים הדברים לגבי התמיכה שקיבל יו"ר הרשות אבו מאזן ממדינות המערב בראשות ארצות הברית וביניהן גם ישראל. הניסיונות לחזק את אבו מאזן התבטאו באימון כוחות הכפופים לו ובלחץ מדיני להביא לחזרתו למרכז החיים הפוליטיים. במקביל, נותר חמאס מוקצה על ידי העולם.

שני התהליכים הללו והכלכלה הקורסת, הקצינו את עמדות חמאס ופתח ברצועה, כשכל צד מאשים את השני בפגיעה באינטרס הפלסטיני המקודש. תומכי פתח האשימו את חמאס בהחמרת המצב הכלכלי, בדרדור המצב עד לכדי רעב ובבידוד בינלאומי חסר תקדים. מנגד האשימו אנשי חמאס את פתח בשיתוף פעולה עם המערב ועם ישראל ולמעשה - בחתירה תחת ההחלטה הדמוקרטית של העם הפלסטיני.

סכסוכים אלו הלכו והקצינו עד לפיצוץ בחודשים ינואר-פברואר 2007. בקרבות אלו, בהם נהרגו עשרות פלסטינים, נלחמו החמושים על השליטה ברחובות, שמסמלת למעשה את השליטה הפוליטית. מצד אחד היו אלו אנשי חמאס שרצו להגדיל את כוחם ולהפוך לבעליה הבלעדיים של הרשות הפלסטינית, ומצד שני אנשי אבו מאזן שחששו לאבד את כוחם באופן מוחלט. לאחר הפיצוץ האחרון ניסו הצדדים להגיע להבנה בהסכם מכה, אבל גם ממשלת האחדות לא נתנה פתרון לשאלה הגדולה מכולן - מי ישלוט ברחוב.

למרות האחדות שניסו לצייר הצדדים לגבי מנגנוני הביטחון הלאומיים המשרתים את כולם, הקים חמאס כוח ביטחוני מיוחד הנקרא – הכוח המבצע ("אלקווה אלתנפיזיה"). שר הפנים בממשלת האחדות האני קוואסמה, המקורב לחמאס, לא מנע מהכוח הזה להמשיך ולהתפרס ברצועה. עבור אנשי אבו מאזן המשמעות הייתה ברורה: הם הבינו שהסכמה לכך שאנשי חמאס ישלטו ברחוב הפלסטיני, ולא אנשי הביטחון הלאומי, היא למעשה הסכמה לוויתור על חלקם ברשות.

הפתח בחר להגיב בצורה מעשית, ופרס כוחות הכפופים לאבו מאזן ברחובות עזה במהלך סוף השבוע. בצעד זה הם הבהירו היטב שפתח לא יסכימו להעברת השליטה הביטחונית ברחובות לחמאס. ומאז הכל היסטוריה: לפחות עד להסכם הבא, או עד להפרה הבאה שלו, או עד שיהיה גורם פלסטיני אחד שגם ישלוט ברחוב, וגם יהיה מקובל עליו.