40 שנה אחרי המלחמה מתפנים בעולם האמנות לבדוק את מקומה ומקומו של הצבא במרחב האזרחי והתרבותי, ואת השפעתם על ההוויה הישראלית. זה לצד זה מוצגים בתערוכה תצלומים מתוך ארכיונים ממסדיים ומתוך אלבומי ניצחון שיצאו לאחר המלחמה, כשלידם תלויות עבודות של האמנים העכשוויים משה גרשוני, עדי נס, גלעד אופיר, דוד ריב, שוקה גלוטמן, קבוצת לימבוס, מאיר גל ודוד טרטקובר.
"למרות נקודת המוצא ההיסטורית, התערוכה נאצרה מתוך התייחסות ביקורתית", מדגישה ד"ר רונה סלע, אוצרת התערוכה, "מצד אחד אני מראה כיצד נבנה הדגם הלאומי באמצעות תצלומים, אלבומים וחפצי אומנות ומאפשרת התבוננות על התעשייה העניפה שהתפתחה בעקבות מלחמת ששת הימים. תעשייה שמשקפת את האופוריה ושכרון הכח שאחזו בהנהגה ובעם ומספרת את הנרטיב הלאומי-ציוני."
"מצד שני התערוכה חושפת את האמנות הביקורתית שהחל משנות השמונים נוצרה כאלטרנטיבה למיתוסים שעוצבו לאחר המלחמה, כחלק מהשיח הצבאי ששלט בחברה. למעשה, העבודות מצביעות על המיליטריזם שהשתלט על ההוויה הישראלית האזרחית ומערערות על המיתוסים המרכזיים שנבנו בתקופה - על האופן בו אלופים ורמטכ"לים הפכו לגיבורי תרבות, על השימוש ב"זכות ההיסטורית" על הארץ כנותנת לגיטימציה לכיבוש, על 'השגבת' מיתוס ההקרבה, על האופן בו התעלמו מהתוצאות ההרסניות של המלחמה הכיבוש ושאלת התושבים הפלסטינים ועוד."
התערוכה "שישה ימים ועוד ארבעים שנה", שמסמנת את תהליך ההתפכחות של החברה הישראלית, תהיה פתוחה לקהל הרחב עד ה-30 ביוני, במוזיאון פתח-תקווה.
שישה ימים ועוד ארבעים שנה
חן רוזנק
30.5.2007 / 12:21