איפה את, מזרח ירושלים?

ד"ר מאיר מרגלית, חבר מועצת עיריית ירושלים לשעבר, נזכר באירוע ש"גרם לראש העיר לשעבר אהוד אולמרט להחליף צבעים". "זה היה בשנת 2000", סיפר מרגלית לוואלה! חדשות, "באחת מישיבות העירייה". "אני נהגתי לשאול מפעם לפעם על שירותים שמספקת עיריית ירושלים לכפרים הערביים במזרח ירושלים", הוא אומר, "וכל פעם הייתי שואל לגבי כפר מסוים מתוך ידיעה שהעירייה לא מספקת לשם שירותים". לדבריו, "התשובה היתה תמיד סטנדרטית: כל מה שמספקת העירייה למערב העיר היא מספקת גם למזרח העיר".

"נמאס לי מהשקרים האלו", אומר מרגלית, "והחלטתי להגיש שאילתה רשמית על הכפר עין-פואד ועל השירותים שמספקת העירייה לכפר". לדבריו, "קיבלתי מאולמרט תשובה בכתב, שבה מודגש שעיריית ירושלים מספקת גם לכפר הזה את כל השירותים, לרבות איסוף זבל והצבת תאורה". מרגלית ידע שיש לו ביד משהו גדול: "ביקשתי לנצל את הזכות שלי כחבר מועצה לשאול שאלה נוספת, ואמרתי לאולמרט - זה מאוד משמח שהעירייה מספקת שירותים לעין-פואד, למעט העובדה שהכפר הזה פשוט לא קיים".

המטרה של מרגלית, שעובד היום ב"וועד נגד הריסת בתים", היתה להוכיח לראש העירייה שהוא לא מכיר את ירושלים. "מבחינתי זו היתה הוכחה", אומר מרגלית, "שבשביל ראש עיריית ירושלים, הקסבה בחברון, כפר בדואי או הכפרים במזרח ירושלים - זה פשוט אותו דבר".

גם אל"מ (במיל.) שאול אריאלי מצטרף לביקורת בנוגע לידע הדל של הישראלים אודות מזרח ירושלים. אריאלי, שעמד בראש מנהלת הסכם הביניים בתקופתו של ראש הממשלה רבין ובראש מנהלת המשא ומתן להסדר קבע בממשלת ברק, הפך לאחד המומחים הבכירים בתחום ירושלים. לדבריו, "בשלוש השנים האחרונות לקחתי מעל ל-35,000 ישראלים לסיורים בירושלים ואני חייב לומר שהבורות היא טוטאלית".

"צריך להבין", אומר אריאלי, "שהבורות הזו לא קיימת רק בקרב העם, אלא גם בקרב שרים, ח"כים, אישי ציבור ומקבלי החלטות נוספים... הם לא מבינים את ההבדל הפשוט בין מזרח ירושלים לירושלים המזרחית... השר ליברמן לדוגמה מבקש כל הזמן להוציא את א-ראם ממזרח ירושלים, והוא בכלל לא קולט שהכפר א-ראם נמצא מחוץ לשטחה של ירושלים".

"הבורות היא בכך שבציבור הישראלי השתרשה האמונה שהעיר המאוחדת היא חיבור של העיר המערבית והעיר העתיקה", אומר אריאלי, "פשוט לא מבינים ולא יודעים שמזרח ירושלים למעשה גדולה פי 2.5 ממערב העיר... בשנת 1967 כבשה ישראל את ירושלים הירדנית, שהיתה בגודל של 6 קמ"ר, אבל סיפחה לשטח הזה עוד 71 קמ"ר ובהם כפרים שמעולם לא היו שייכים לירושלים".

דוגמה ניצחת ליחס האמביוולנטי של ירושלמים למזרח העיר מביא אריאלי בעצם בנייתה של גדר ההפרדה. "קרוב ל-60 אלף פלסטינים, תושבי ירושלים ובעלי תעודת זהות כחולה הוצאו אל מחוץ לחומה", אומר אריאלי, "האם מישהו מהיהודים הגרים בעיר הרגיש בזה? האם מישהו מהירושלמים הרגיש שחילקו לו את העיר?".

הנתונים שמביא אריאלי מקבלים חיזוק ממחקר שערך ד"ר ג'רמי סגל מאוניברסיטת מישיגן. סגל בדק את תגובות היהודים הירושלמים לשאלה: האם אתם מוכנים לחלק את ירושלים. הרוב המכריע של הנשאלים ענה תשובה ניצחת - לא. אולם, כשפרט ד"ר סגל את המושג "לחלק את ירושלים" לשמות של כפרים ערביים, לרבות ערב א-סוואחרה, אום טובא, סיראמיס ומחנה הפליטים שועפאת הסכימו היהודים "לוותר" עליהם. אפילו על שכונת שייח' ג'ראח הסכימו היהודים לוותר, בלי לדעת אולי ששם ממוקם המטה הארצי של משטרת ירושלים.

ד"ר מרגלית מסיים באנקדוטה נוספת. "באחת השאילתות שהעברתי לראש העירייה דאז אהוד אולמרט, שאלתי מדוע לא נפתחים מרכזי טיפת חלב בשכונות של מזרח ירושלים?". "אולמרט ענה לי תשובה מנומקת ובה הוא הסביר על הקשיים שמעכבים את פתיחת המרכזים בכפרים שמסביב לירושלים".

"אני חושב שהמושג הזה שהשתמש בו אולמרט – הכפרים שמסביב לירושלים – הוא אינו טעות", אומר מרגלית, "אלא מוכיח שירושלים, עבור היהודים, מסתיימת בירושלים היהודית". כנראה שירושלים המאוחדת היא ירושלים היהודית אליה מחוברים "הכפרים הערביים שמסביב".