בלי הומואים ושמנים

בלא פחות משמונים מדינות ברחבי העולם אסור להיות הומו, ולכן הומוסקסואלים ולסביות מופלים בכל שטחי החיים – בייחוד בתחום העבודה. כך נכתב במחקר ראשון בסוגו בהיקפו שפורסם בסוף השבוע בז'נבה על ידי ארגון העבודה הבינלאומי ואשר בדק את צורות האפליה בעבודה בכל מדינות העולם. טועה מי שסבור שאפליה בעבודה מצויה דווקא במדינות בעולם השלישי. ארה"ב מסרבת מזה חמישים שנה לאשרר שתי אמנות בינלאומיות האוסרות אפליה בעבודה (אמנה מס' 111 מ- 1958) וקידום השוויון בתנאי עבודה ושכר ללא הבדל מין, גזע ולאום (אמנה מס' 100, מ- 1951). יצוין שישראל חתומה על שתי האמנות, מה שלא מונע מהמעסיקים והממשלה (המעסיק הגדול במדינת ישראל) מלהפלות עובדים בתחומי התעסוקה, שוויון בשכר ותנאי עבודה, בייחוד ערבים ונשים.

האפליה בתחום התעסוקה אינה חדשה. היא ישנה כמו הקפיטליזם. יתר על כן, הקפיטליזם נבנה על היסוד האפליה בין עובד לעובד, או בין עובד לעובדת; וכך, באמצעות מדיניות הפרד ומשול גרפו בעלי ההון לדורותיהם רווחים גדלים. אך כפי שנכתב במקורות "דור, דור ודורשיו". המחקר שפורסם בסוף השבוע על ידי הארגון המסונף לאומות המאוחדות מבחין בין "צורות אפליה ותיקות" לבין "צורות אפליה חדשות". בין ה"וותיקות" ניתן למנות האפליה על רקע מוצא אתני או לאומי, אפליה על רקע מגדרי, אפלייתם של מהגרי העבודה ומניעת תעסוקה על רקע מוצא חברתי. בין צורות האפליה "החדשות": אפליה נגד מבוגרים וקשישים בשוק העבודה, אפליה על רקע נטייה מינית ואפלייתם הגוברת (!) של בעלי מוגבלויות או מחלות (בייחוד של עובדים החולים במחלות כרוניות). צורה חדשה-חדישה של אפליה: פיטורים מהעבודה על רקע עודף משקל או עישון (הכוונה היא לעישון מחוץ למתקני המעסיק). מחברי הדו"ח ציינו עוד כי בארה"ב גובר גל של פיטורי עובדים בגלל הופעתם החיצונית, צורת לבוש או עישון. לדעתם הרקע לעילות אלה לפיטורין הוא חברתי - רוב רובם של המפוטרים הם מהגרים מאמריקה הלטינית, שחורים ונשים. המחקר גם מבחין בצורה של "אפליה סמויה חדישה שאותותיה ניכרים רק בשנים האחרונות: אפליה על רקע סגנון חיים של העובדת או העובד". למשל אי-קליטה בעבודה, אי-קידום ואף פיטורים של אמהות במשפחות חד-הוריות או גרושות.

עוד מציעים חוקרי ארגון העבודה הבינלאומי מדריך ל"מדידת דרגת האפליה" הקיימת בכל מדינה ושורה ארוכה של המלצות ותכניות פעולה כדי להיאבק באפליה. יחד עם זאת, כותבי הדו"ח הארוך מודעים לכך שאין די בחקיקה הולמת. גם במדינות ובהן חקיקה ענפה נגד אלפיית נשים, כגון ארה"ב, אירופה המערבית וישראל. לא די בחקיקה כי חוקי העבודה אינם נאכפים. פרק ארוך במיוחד נכתב על היעדר אכיפת חוקי העבודה, בייחוד החוקים הקיימים המונעים אפליה, דווקא על ידי המדינה – באמצעות "ייבוש" משרדי העבודה, קיצוץ בתקנים או קיצוץ סמכויותיהם של המפקחים. עוד מגלים החוקרים שבמדינות רבות, מפקחי על העבודה האמורים להיות בחזית המאבק נגד האפליה, לא מכירים את החוקים... אגב, אצלנו משרד העבודה הפשוט נעלם לפני מספר שנים וזאת על פי החלטת ממשלה. במדינת ישראל קיים "משרד לאיומים אסטרטגיים" עם תקציב של עשרות מיליוני שקלים, משרד שפעילותו אפסית ושאין לו כל חשיבות לחיי האזרחים, אבל מהיעדר תקציב סגר משרד העבודה את היחידה האמור לפקח על תנאי עבודתם של יותר מ- 2,5 מיליון עובדים.

ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית