כפתור האל-חזור

מאת תמר אריכא, woman.co.il

אחד הכישורים שכל רווקה אינטיליגנטית מתבגרת לומדת לשפר עם השנים, הוא חוש ההומור שלה, והיכולת לצחוק על עצמה, בכדי לשרוד מצבים שבזמנים אחרים היו גורמים לה להזיל דמעה אחת או יותר. תודו שכדי לשרוד את מנות הלחץ היומיות הנשפכות עלינו ממקורבינו (משפחה ,חברים ובני זוג לשעבר) וכדי להתמודד עם מה שניבט מהמראה כל בוקר, צריך יותר מאשר אמפטיה וסלחנות סביבתית.
אני למשל הפסקתי להלחם, לתרץ ולהתרפס בפני מכרי האוהבים ואני משתדלת לחיות את החיים לפי הקודים שלי, שביננו, לא תמיד נהירים אפילו לי!

כך יצא לי ברגע של חולשה, לפנות דרך אתר הכרויות באינטרנט לגבר צעיר(ממני) שחיוכו הכובש בתוספת חוש ההומור הישיר שלו שכנעו אותי ללחוץ על SEND, מקש שאין חזרה ממנו.
יומיים אחר כך כבר חיכתה לי הודעה ממנו, בדיוק בנקודה שבה קיבלתי "רגליים קרות".
הוכחתי בגרות ראויה לשמה וישבתי לכתוב לו דואר אלקטרוני תמציתי ומיוסר,שתפקידו היה להעביר מסר של "סליחה, התחרטתי, הסיבות שמורות במערכת".תשובתו העדינה והמתחשבת ריככה את עמדתי והניעה אותי לחשוף את מספר הטלפון שלי.

משם הדרך לתקשורת אלחוטית הייתה מהירה וקלה. מעבר לקול חם ועוטף, היה לו(ויש לו עדיין) צחוק מתגלגל שהלם באופן נפלא את הזיכרון הויזואלי שהיה לי מחיוכו.
הרזומה שלו תאם את שלי בנקודות רבות. שנינו עוסקים באותו תחום (ספורט),אוהבים את הים, את החיים הטובים ואת עצמנו וחיינו תקופה ארוכה בחו"ל, מהשנתן לנו את הלגיטימציה לקטר על כל מה שקורה בארץ ולהתגעגע לאן שאנחנו לא רוצים לחזור.

מכאן, הדרך לכוס קפה הייתה קצרה.נו טוב, כשהוא הגיע ממש לא אהבתי את מה שראיתי, למרות שהצלחתי להסתיר את זה.
ארוז עד כדי כאב פיזי בבגדים צמודים שלא משאירים כל מקום לדמיון, שיער כהה עטוי ג'ל ומסטיק בפה, מתיז ניחוחות של ביטחון עצמי לכל עבר.
בקיצור, הוא נראה לי כמו שכיר חרב לשעשועי מיטה עם שלט ניאון וירטואלי מהבהב מעל ראשו: "אימא, לא מרשה".

התאפקתי, הרשתי לעצמי לשאוף אויר מלוא ראותי ולנסות וליהנות מהמפגש.לאט, לאט, הסתבר שהוא לא נורא כמו שהוא נראה. בארסנל שלו היה המון קסם אישי, חן וישירות וניצנים של הומור.
די מהר הצלחתי להשקיט את הלם הרושם הראשוני שהותיר בי.
מספר שעות אחר כך כשנפרדנו, החלטתי "לתת לזה" צ'אנס. עדיין הייתי מסויגת, אבל החלטתי לזרום כנגד הכוחות האינטואיטיביים ששולטים בי בדרך כלל.
הדרך להפוך סימן שאלה לשלוש נקודות, עברה בעזרת מספר אנשים שאני מחשיבה את דעתם, שלאחר שפגשו אותו השביעו אותי להמשיך ולנסות.
מה שטרף את הקלפים לטובתו בסופו של דבר, היה האופן שבו נישק אותי ונגע בי, כשסוף סוף אפשרתי לו להתקרב אלי.
הוא היה מדהים. קשוב, סובלני ודרוך. חם וממיס. נכנעתי.

הקשר הפך להיות די אינטנסיבי ולוהט, לפחות מבחינתי. הלילות הארוכים,הובילו לבקרים משותפים, שיחות טלפון לאורך הימים ופעילויות חברתיות עם ה"מגזר" שלי.
את חבריו ומשפחתו הכרתי רק מהסיפורים וכאישה רווית ניסיון הבנתי ללבו ולא לחצתי. הוא בא, הוא הלך, הוא קבע את הקצב ואני שם, איתו ובשבילו.בלי היסטריה, בלי פרפרים, מתוך רצון לבנות מערכת יחסים המושתתת על חברות, שיתוף, הערכה והבנה. ללא ספק, הליך מחשבה הגיוני וכמעט אוטופי שתפס הפעם קדימות על ההורמונים הגועשים שלי.

אחרי שבועיים התחילו הבקיעים הראשונים ברומן. חיתוך הדיבור שלי, העצמאות הבלתי נלאית שבאה לידי ביטוי אפילו בהזמנת בקבוק יין מבלי להתחשב בדעתו, הרצון לכבס את בגדיו או לקנות משהו לטעמו בסופר, גרמו להתקף הפאניקה הראשון שלו.
הוא התחיל להרגיש לחוץ אבל הצליח לבטא את זה.
שיחת המוטיבציה שניהלתי איתו באופן הכי פתוח הצליחה להנשים את היחסים הנבנים לעוד שבוע עד המפץ הגדול. אין לי מושג מה היה ה"טריגר" לעניין, אבל לילה אחד תוך כדי עשייה אינטימית הוא עצר, ירה לאוויר העולם שאנחנו "לא מתאימים", הסתובב וחתך את האוויר המתוח ביננו בקולות של שינה.
באותו רגע התלבטתי אם לזרוק אותו מהמיטה ומחיי, או לעבור לישון
בהפגנתיות בסלון. לבסוף הפגנתי בגרות ראויה ופשוט הסתפקתי בלילה לבן,נטול שינה.

כשהתעוררתי מהשינה הטרופה לבית ריק, הבנתי שזהו, ה"עסק" תקוע, בלשון המעטה, וגם אם עדיין לא הפנמתי את העניין, אז הבחור כבר החליט להתקפל.טו מייק אלונג סטורי שורט, יומיים אחר כך, תאמנו פגישת סכום. בשביל הפרוטוקול יש לציין שקדם לזה סימפוזיון קצר שהלבשתי עליו בטלפון, שרק גרם לעליית הלחץ דם שלי וסייע לו להתבצר בשלו.
לפגישה הגעתי מבושמת קלות ועדויה ענני אלכוהול, ש"פתחו" אותי ואפשרו לי להיות סימפטית ואמפטית באופן יוצא דופן. אישרתי באוזניו שהוא מקסים, שאני בעצם עוד לא הגעתי למסקנות נחרצות לגבי הרומן בייננו ושאני מאחלת לו בהצלחה עם בחירת ליבו העתידית. לאחר מספר דקות של שתיקה הצבעתי על הדלת וכשהוא לא קם ופשוט הביט בי במבט מבולבל הושטתי זרועות וחיבקתי
אותו (מניפולציה נשית שלא תמיד משיגה את הרצוי).

עד היום, אין לי מושג מה עבר לו בראש באותם רגעים אבל העובדה היא,שסיימנו את הלילה יחד למרות שהייתי בטוחה שזאת הייתה "פאלטה" חד פעמית ואקורד הסיום ליחסינו ושהוא פשוט ניצל את חולשתי הרגעית לילה קודם.
נפרדנו בבוקר ובלילה הוא חזר עם כביסה מלוכלכת, שביקש שאכבס ורשימה של מוצרים שהוא רצה שארכוש עבורו בפעם הבאה שאני יוצאת לקניות! כמעט ארבעה חודשים עברו מאז. אנחנו גרים יחד ולומדים להכיר אחד את השני.זה לא קל, זה מצריך הרבה עבודה מצד שנינו בעיקר במישור התקשורתי על כל רבדיו.
בגיל שלנו, כבר לא פשוט להתאהב. הראש עובד, מנתח, מנחה ומשתלט אפילו על הלב. אבל לא עובר יום בלי שמחה של לפחות כמה דקות, על זה שהכרתי אותו והייתי מספיק חכמה וסובלנית לתת לזה צ'אנס.
אין לי מושג אם בקטע הזה כבר אמורים לשמוע ברקע את מארש החתונה או את פעמוני הכנסייה, אני בכל זאת טיפוס ראלי וככזו אני לא לוקחת שום דבר כמובן מאליו. אבל אני כן שמחה לדווח, שאני מקשיבה לנשימות שלו כשהוא ישן