פוליטיקאי נולד

כבר כמה ימים שאני מסתובבת עם בטן מלאה על שביתת הסטודנטים המיותרת הזו, ובעיקר על מנהיגיה שאיבדו את דרכם - אם בכלל היתה כזו מלכתחילה. בשבוע הראשון עוד נראה נחמד להאריך את חופשת הפסח, אבל מאז עבר כמעט חודש, ונראה שמטרות השביתה מתעמעמות והולכות. מנגד, מטרת העומדים בראשה נראית ברורה יותר מיום ליום, והם גם לא טורחים להסתיר אותה: פוליטיקה.

ואכן, פניהם של איתי את איתי - ברדה ושונשיין - נראים בכל ערוץ, מצולמים בכל עיתון ונשמעים בכל תחנת רדיו, כמעט מדי יום. אפילו רני רהב, "היחצ"ן של המדינה", לא יכול היה לעשות עבודה טובה יותר כדי לחשוף את פניהם של שני צעירים אלמוניים - כפי ששני אלה הצליחו לעשות בקצת פחות מ-30 ימים. אין ספק - כוכב נולד. חיפוש מהיר באינטרנט מעלה יותר מ-50 מאמרי מערכת שתומכים בשביתה ובמוביליה או מתנגדים להם. ועל מה הטענות? על כך שהאג'נדה של השביתה אינה ברורה, שהיא משנה את פניה בכל יום מחדש, שהתנהלותה מראה שאיכות מערכת החינוך מטרידה את מנהיגיה פחות מאשר מצב כיסם הפרטי, ובעיקר שהדברים שבפיהם שטחיים - ללא שאיפה למציאת פתרון אמיתי.

אבל מצד שני, הכיוון של איתי שונשיין ברור למדי. הוא רוצה לצעוד קדימה וליצור לעצמו קרש קפיצה על גבי, ועל גבם של אלפי סטודנטים נוספים. הוא רוצה להגיע רחוק, ורוצה להגיע לשם מהר - רצוי כבר מחר, אם לא היום - ונראה שבעיני שונשיין כל האמצעים כשרים, גם אובדן הסמסטר לכל ציבור הסטודנטים.

האם מר שונשיין עצר לרגע וחשב על ההשלכות של ביטול הסמסטר? אובדן כספי, למשל. והרי הוא מדבר על הכסף שלנו. של כולנו. זו הרי היתה אחת ממטרות השביתה. אובדן הסמסטר משמעו תשלום שירד לטמיון. והרי אז יקומו כל הסטודנטים, ובצדק, וידרשו את כספם בחזרה. אין ספק שראשי האוניברסיטאות יסרבו לדרישה הזו. אבל לשונשיין זה לא משנה: הוא יסיים את התואר, יבוא עם קורות חיים מצוחצחים, ויציג עצמו כמנהיג אמיץ שאינו משקשק גם מול שרת החינוך וראש הממשלה.

העובדה שהוא מסרב לכל הצעותיה של שרת החינוך מוכיחה כי לא מאבק למען החלשים הוא שמעניין אותו. הוא פשוט מנסה להוכיח מי החזק. מיהו שונשיין הגיבור שאינו מתקפל.

במאבק של שונשיין אין ספק שהפסדנו. כולנו. הפסדנו, כי מנהיגי העתיד - ושונשיין בראשם - לא נראים כמו משהו שכדאי לצפות לו בכליון עיניים.

הכותבת היא סטודנטית לתואר שני באוניברסיטה העברית