זה לא ייגמר בפיצות

מאז החל מאבק הסטודנטים, התחלף הזלזול הקבוע של התקשורת בשביתות הסטודנטים בחשש מהפגיעה של השביתה הארוכה בסמסטר. הגילוי ששביתת הסטודנטים אינה רק מחווה ריקה של צעירים מפונקים אלא מאבק אמיתי; ההבנה שבניגוד לשביתות קודמות, הסטודנטים אינם תובעים רק את הורדת שכר הלימוד, אלא נאבקים על עתידה של האקדמיה; והסכנה שהסטודנטים יגיעו להישג ולא יתקפלו תמורת פיצות - הובילו לקריאות של אנשי תקשורת בולטים לסטודנטים להפסיק את שביתתם.

כעת נזכרים אנשי התקשורת לנזוף בסטודנטים ולהזכיר כי גם במערב משלמים סטודנטים בכמה מדינות שכר לימוד. מה שהם שוכחים לציין הוא שבמדינות המערב שבהן קיים שכר לימוד, הוא נמוך מזה הנהוג בישראל. בגרמניה, למשל, ישלם הסטודנט 550 יורו לסמסטר, ושני סמסטרים בשנה יעלו לו כ-6,200 שקל. שכר הלימוד בישראל, לעומת זאת, הוא 8,500 שקל לשנה בתואר הראשון ו-12,500 שקל לשנה לתארים מתקדמים. באוסטריה ובשווייץ שכר הלימוד לסמסטר נמוך יותר, ובמדינות סקנדינוויה ובצרפת אין משלמים שכר לימוד.

בחלק ממדינות אירופה נהנים הסטודנטים מקצבה המאפשרת להם להתמקד בלימודיהם, ובכל מדינות אירופה סטודנט עם בעיות סוציאליות נהנה מעזרה באופן אוטומטי. כדאי שכל מי שעורך השוואה לאירופה יזכור את הנקודות הללו. בסקנדינוויה הסטודנט מחזיר לחברה במשך כל חייו על ההטבות שקיבל כסטודנט באמצעות מערכת מיסוי, המביאה בחשבון את ההשכלה הגבוהה שקיבל הסטודנט.

טענה אחרת היא שוועדת שוחט, שהסטודנטים דורשים להפסיק את עבודתה, עוסקת בכלל במאבק בבריחת המוחות מישראל וברפורמה באקדמיה. מסקנות הוועדה המשוערות היו ידועות לציבור עוד לפני שמונו חבריה, וכל סירוב לקבלן ימנע את החזרת התקציבים שהאוצר גזל מהאוניברסיטאות. האמצעי שמציע האוצר למניעת בריחת המוחות באמצעות ועדת המריונטות המכובדת הוא חוזים אישיים. אך המוחות שבורחים הם של חוקרים צעירים, ואיש לא יציע חוזה אישי למרצה מבריק אבל טרי - אלא לחוקרים ותיקים ובעלי שם. המוחות אינם בורחים בגלל החוזה הקיבוצי, אלא בשל העובדה שהיקף המשרות באקדמיה הולך וקטן. התקווה היחידה לעבודה באוניברסיטה בישראל היא כמרצה מן החוץ, בלא ביטחון סוציאלי או עתיד. משרד האוצר רוצה לשבור עוד מגזר של עובדים מאורגנים - וועדת שוחט משמשת עלה תאנה גם במאבק זה.

הצעת האוצר להחזיר את תקציבי ההשכלה הגבוהה שקוצצו היא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. לא ישראל ולא העולם האקדמי קפאו על שמריהם מאז קוצצו התקציבים. מדינת ישראל צריכה להשקיע יותר, ולא כמו בעבר, בהשכלה הגבוהה. הסטודנטים מקבלים היום פחות בשביל שכר הלימוד הגבוה יחסית שהם משלמים, ויש להגדיל באופן ניכר ומיידי את תקציב ההשכלה הגבוהה - ולא להחזירו לרמה שלא היתה מספקת גם בסוף שנות ה-90.

שביתת הסטודנטים היא צעד חשוב לשינוי אמיתי של מצבה הקריטי של ההשכלה הגבוהה. דרישות הסטודנטים - מהורדת שכר הלימוד ועד הגדלת תקציבי האקדמיה - חיוניות לעצם קיומה של אקדמיה בישראל. כבר היום סטודנטים רבים עוזבים למדינות שיש בהן לימודים זולים יותר ומלגות טובות יותר, והעלאת שכר הלימוד רק תגביר את בריחת המוחות. שביתת הסטודנטים, בהיעדר שביתת מרצים מקבילה ולנוכח אפסותם של ראשי האוניברסיטאות - המשוועים לכל פשרה שתסתיר את ממדי השפל של האוניברסיטאות תחת הנהלתם - היא האמצעי האחרון להצלת ההשכלה הגבוהה.

הכותב הוא דוקטורנט להיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית