Vespertine, הדיסק החדש של ביורק (הליקון), הוא אכן הדיסק החדש של ביורק. לרגע לא היה לי ספק בכך. זה לא נשמע כמו הדיסק החדש של פי ג'יי הארווי או אלאניס מוריסט או לוריין היל או ג'וני מיטשל או מריה קארי או ג'נט ג'קסון או אורנה דץ. אי אפשר לטעות בו. זה הדיסק החדש של ביורק והוא זועק למרחוק: אני הדיסק החדש של ביורק, קח אותי הביתה, אני מיוחד, אתם תאהבו אותי מאוד.
אבל אם פעם אי אפשר היה לטעות בביורק בזכות הקול והכל, היום אי אפשר לטעות בה רק בגלל שהיא טורחת לחזור על עצמה. וזה באמת החלק העצוב בכל העניין. Vespertine הוא מוצר אופייני של ביורק של השנים האחרונות. אין בו ולו חידוש אחד לגבי צורת ההגשה הווקאלית של ביורק (שפעם נחשבה למאוד מיוחדת והיום נשמעת כמו חזרזירה אפילפטית), או לגבי האופן בו התעצב הסאונד שלה במהלך שנות התשעים. שום סיבה נראית לעין לא מייחדת אותו משאר האלבומים שביורק הוציאה במהלך חמש השנים האחרונות.
לא משנה כמה מפיקים ביורק תחליף, לא משנה עם מי היא תשתף או לא תשתף פעולה, הרצונות היצירתיים שלה הם כנראה הדומיננטיים ביותר. כך שבדיסק החדש שלה ניתן לזהות את כל מה שאהבתם או שנאתם בביורק. הסאונד המלודרמטי, האלקטרוניקה המפצפצת היענו נסיונית, לצד כלי מיתר וקרנות יער בסטייל אגדתי, הקול ה"מיוחד", הנפח הצלילי, ההפקה הרגשנית והפומפוזית.
זה החל בPost, שעוד איכשהו היה ניתן לחבב בזכות הקסם הביורקי החינני (שאז עוד עבד), זה המשיך בHomogenic, וזה לא יסתיים בVespertine. ביורק, שפעם עוד נחשבה למשב רוח מרענן בעולם שצמא לבחורות שכאלה, היא נכון לעכשיו בעיקר רוח וצלצולים והרבה פחות עניין. הדיסק החדש שלה שוקט על השמרים שהפכו אותה לפריט אופנתי בתצוגות אופנה. בחנויות תקליטים, לעומת זאת, קצת יותר קשה לענטז.
יש בו חופן של שירים שאם נדמה לכם ששמעתם אותו בדיסק הקודם של ביורק, יכול מאוד להיות שאתם לא טועים. כי ביורק היא ביורק היא ביורק ודיסק חדש שלה הוא דיסק חדש שלה הוא דיסק חדש שלה. בינתיים, נראה שהיא הכי נהנית להיות היא.
* את הכתבה אפשר למצוא גם בגליון אוגוסט של המגזין "ניוזיק"
טלפון למנויים: 03-5686168
מוצצת לעצמה
2.9.2001 / 9:57