הסופר אגו של הבוגנוויליה

חנה מרון היא שחקנית רבת זכויות בתיאטרון הישראלי. אבל עשרות תפקידים לא העניקו לה את המקום לו היא ראויה בתודעה הישראלית כמו בגוניה אחת מהסדרה "קרובים קרובים". מרון תמיד תהיה חנה מוויטק 9, זאת שמדברת אל העציצים שלה. אבל הקשר בין בוטניקה ופסיכולוגיה לא התחיל בערוץ הראשון. כבר לפני מאה שנים מצא פסיכיאטר בריטי כי קצב ההחלמה של חולים שראו נוף עצים מחלון חדרם המסורג, היה גבוה יותר. בסמינר הקיבוצים לקחו את הנושא צעד אחד קדימה. במחלקה לאקופסיכולוגיה, שבבית הספר ללימודים מתקדמים, מציעים מסלול לימודים: גינון טיפולי.

"כל מי שיש לו גינה או אפילו עציצים יודע שבמצב רוח רע נגרמת הנאה כשעובדים בגינה", אומר אוהד שפריר, מרכז התוכנית. "המחשבה היתה לקחת את המרחב הזה של צמחים וגינה, לא תמיד בחוץ, לפעמים גם בתוך חדר בבית חולים, ולשלב בין ההתעניינות בבני אדם וצמחים". פרט ללימודי גינון טיפולי מתקיימים במחלקה שני מסלולים אלטרנטיבים נוספים: חינוך ושיקום באמצעות בעלי חיים ומסלול חדש שנפתח רק השנה, "מחוץ לדלתות – חינוך ושיקום ב-“outdoors שכולל את כל צורות הטיפול מחוץ לחדרים סגורים.

הלימודים במחלקה נערכים במסגרת של יום בשבוע במשך שנתיים ומקנים תעודה. הסטודנטים מגיעים מרקע של גננות - אגרונומים, מהנדסי נוף ובוגרי פקולטות לחקלאות – ומרקע חינוכי-טיפולי. "חלק מהאנשים אוהבים גינות, אבל אין להם אפילו מושג איך עושים ייחורים או בונים ערוגה", אומר בזעזוע שפריר, פסיכולוג קליני בהכשרתו. "מצד שני מקבלים גם רקע בפסיכולוגיה – מאפיינים של אוטיזם וליקויי למידה, כדי שהאנשים יוכלו לדבר את השפה של המטופלים שלהם".

והמטופלים אכן מגוונים. החל ממורה שמכניסה כמה עציצים לכיתה, דרך בתי ספר מיוחדים ועד שני בתי חולים פסיכיאטריים, גהה ושלוותה, בהם כבר נעשה שימוש בגינון הטיפולי. בוגר הקורס צריך לדעת להקים גינה ולתפעל אותה, עם האוכלוסיות המיוחדות איתן הוא עובד.

"ילדים הכי אוהבים את הת'כלס, צמחים שגדלים מהר ואפשר להשתמש בהם. לכן אנחנו מגדלים הרבה צמחי תבלין", אומרת לינדה סלומון, מורה בתוכנית ומדריכה ילדים בחינוך המיוחד. "אני צריכה לגרום להם להתאהב בגינה, כשהמטרה היא כמובן להקנות להם בדרך זו כישורי חיים". סלומון, לויאלית שכמותה, לא מוכנה להמליץ על צמחים או לחילופין להשמיץ אחרים. "בכל צמח אפשר להשתמש, למשל כשעובדים על אנלוגיות בין צמחים לאנשים אז משמשים בקקטוס כדי לדבר על ההגנות שלנו, מה גורם לנו לחשוף את הקוצים שלנו".

במוסדות שלמטופלים בהם אין שליטה על חייהם, הגינה היא אחד המפלטים היחידים מהמערכת. "מספיק שאתה נותן לבנאדם לבנות את הערוגה שמתאימה לו, ולא את המרובעת הרגילה, פתאום מתגלה היצירתיות והיחודיות של כל אדם", אומר שפריר. "כשנותנים לאנשים לגדל את הצמחים שהם בוחרים, בהתחלה כולם אוהבים את הגינות המצוייצות, אבל אחר כך אנשים משנים את הטעם ונקשרים אפילו לצמחי בר. בתוך בית חולים, שהכל בו מוכתב מלמעלה, הגינה יכולה לבטא את האינדיבידואליות של המטופל".