אפריקה-ישראל: מורה ישראלית בגאנה

לפני כמה חודשים סיימה אביגיל צרפתי את לימודי התואר הראשון שלה, והחליטה לטוס לראות את העולם. מה שהחל כתכנון לטיול, הפך לפרויקט חינוכי וחברתי יוצא דופן. צרפתי, במקור מתל אביב, מתנדבת כמורה בבית ספר יסודי בגאנה שבמערב אפריקה.

אביגיל שמעה על בית הספר מידיד יליד גאנה, שהכירה במהלך לימודיה בארצות הברית. "הסברתי לו שאני רוצה לעשות משהו מיוחד אחרי הלימודים, הוא קישר אותי לבית הספר". בית הספר ממוקם בשכונה ענייה של אקרה, עיר הבירה. לומדים בו 100 תלמידים, מגיל הגן ועד כיתה ו'. הלימודים הם חינם, בניגוד למרבית מוסדות החינוך בגאנה, בהם גובים שכר לימוד.

"זהו בית ספר עני, בשכונת עוני במדינה ענייה ללא תקציבים וללא אמצעים. התפקיד היחיד של בית הספר היה למעשה לספק לילדים מקום לשהות בו במהלך היום", סיפרה אביגיל. "לא היו שם שירותים. זה הדבר הראשון שהפריע לי מאוד – לא הבנתי איך הילדים מסתדרים. לא הבנתי איך אפשר לשרוד יום שלם בתנאים כאלה".

התקציב מאפשר להעסיק בשכר שני מורים בלבד. בעבר, מורה אחת הייתה עוברת בין הכיתות בזמן השיעור, רושמת את חומר הלימוד על הלוח, והילדים העתיקו למחברות. רבים מהילדים, גם בכיתות הגבוהות יותר, לא ידעו בכלל לקרוא ולכתוב.

כאשר החלה להתנדב היה ברור לאביגיל שהיא מעוניינת ביצירת שינויים שיישארו גם אחרי עזיבתה. "היו בעבר מתנדבים מהמערב. הם סייעו בניהול של בית הספר, אבל לא בנו דברים לטווח ארוך", סיפרה.

לדבריה, "התרומה הכי חשובה שלי יכולה להיות יצירת קשר בין הילדים, לבין הסביבה היותר אמידה ממנה הגעתי. לכן, כתבתי מיילים לכל מי שאני מכירה וסיפרתי על בית הספר, על הדלות בשכונה, אבל גם על שמחת החיים של האנשים, המוסיקה, והכישורים של הילדים. אולי בגלל ההתלהבות שלי, אולי בגלל התמונות שצרפתי, כולם ענו שהם רוצים לעזור".

תרומות כספיות הגיעו מחברים ובני משפחה. תחילה נבנו השירותים. אחר-כך הוקם מגרש כדורגל, ואז הגיע פרויקט הדגל: הספריה, שבנייתה הושלמה לפני מספר שבועות. "לקחנו את הילדים לחנות ספרים במרכז העיר, ובעזרת תרומות, כל ילד קנה לעצמו ספר. לאחר מכן, הספרים רוכזו בספריית בית הספר".

"אני לא מתיימרת לפתור את הבעיות של כל אפריקה, או של כל גאנה, ואפילו לא של כל השכונה", אומרת אביגיל, "אבל אם כבר החלטתי להתנדב בבית הספר הזה, אני רוצה לא רק לבוא, לתרום קצת ולברוח. זה היחס הכללי של המערב התורם לאפריקה, ולא כך זה צריך להיות. אפשר לעשות שינוי לטווח הארוך".

אביגיל, חסרת ניסיון או הכשרה בהוראה, מלמדת את התלמידים בכיתות ה'-ו'. כשהחלה ללמד, רבע מהתלמידים בכיתה שלה לא ידעו קרוא וכתוב. "אנגלית היא שפת ההוראה בבתי הספר עוד מימי השלטון הבריטי, אבל זו לא השפה שמדברים בבית, מה שמגדיל את הקושי".

כיצד מתגברים על מכשול הקריאה? "מצד אחד עובדים עם הילדים האלה באופן מיוחד, ומצד שני מנסים לשלב אותם בכיתה בדיונים בעל פה ופעילויות יצירה".

אביגיל מלמדת אנגלית, מדעים, היסטוריה, מדעי הסביבה, לימודי דת ואפילו מתמטיקה. לדבריה, "לא האמנתי שאי-פעם אנסה לשכנע מישהו שמתמטיקה זה מעניין. אני אף פעם לא קניתי את הטענה הזו".

הילדים מגיעים לבית הספר בשש וחצי, ומתחילים לעבוד. "קבוצה של ילדים צריכה לסחוב מים לבית הספר ולמלא את המיכל המרכזי – כי אין חיבור למים. התלמידים הם אלה שמנקים את בית הספר ומסדרים את הכיתות". בסופו של כל יום הילדים שואלים את אביגיל אותה השאלה: "המורה אביגיל, את מבטיחה שתחזרי אלינו גם מחר?".

ההתנהגות של הילדים בגאנה שונה מאד מזו של הילדים הישראלים, מספרת אביגיל. "אין אצלנו ילדים חצופים ורעים בבית הספר. יש לפעמים מריבות, אבל אין את היחס המזלזל והמשפיל כלפי המורים והמורות. המילה של המורה היא המילה הקובעת. יש אמון הדדי בין הילדים והמורה".

בשבוע הבא צרפתי חוזרת לגאנה, ומצפים לה שם עוד פרוייקטים. בימים אלה ממשיכים לעבוד על בניית גן ילדים עבור הילדים הצעירים, וחדר אוכל חדש עבור כלל התלמידים. "אנחנו נקבל בשמחה עזרה מכל סוג, החל ממתנדבים ועד לתרומות בגדים, משחקים ועזרי הוראה - כל דבר שיעזור לנו להמשיך לפעול למען הילדים".