בעת המלחמה הייתי בן 5. בחוץ חפרו תעלות (שוחות) ובשבילי זה היה משחק מהנה ודרך מיוחדת לעבור בין שכונה אחת לאחרת. כיוון שהייתי נמוך ולא יכולתי לראות מה קורה בחוץ, למדתי את הדרך מתוך השוחות וידעתי בדיוק איפה עלי לצאת.
הכל היה נחמד, עד ליום בו פרצה המלחמה. הייתי בחדר המדרגות של ביתי, שיחקתי מונופול עם השכן ופתאום - אזעקה. כולם נכנסו ללחץ והכניסו אותנו לחדרים הפנימיים של הבית. כל האמהות והאחיות נצמדו לרדיו, שהיה אז רהיט בפני עצמו (בגודל של שולחן), ומאז לא נתנו לי לצאת ולשחק בשוחות. בסוף המלחמה היו אצלנו בבית המון אנשים שמחים, למרות שהשמחה היתה מהולה בעצב על כל החיילים שנהרגו בלחימה.
השוחות היו משחק
מיכאל טבע
2.5.2007 / 12:39