מה משותף לקצב, רמון ואולמרט?

היום יתקיים השימוע של הנשיא הנבצר משה קצב. אתמול ושלשום סערה התקשורת והתקומם הציבור עקב מסקנות וועדת וינוגרד. לפני זמן קצר נדחתה חזרתו של רמון לממשלה עקב מחאה ציבורית שתבעה כי מי שביצע מעשה מגונה לא יקבל פרס על מעשיו. אפילו אולמרט נכנע ללחץ הזה, מתוך ניסיונו להקטין את ממדי הביקורת הציבורית כלפיו. קצב, רמון ואולמרט,שלושה בכירים, שלושה יהירים, שלושה מנהיגים שבחרו להיות זחוחים, יהירים, חדורי כוח, מורמים מעם, שוכחים מי בחר אותם ומי יכול להרחיקם.

שלושה מנהיגים מאותו שלטון, האחד חשוד בפגיעה בביטחונן של נשים רבות באמצעות הפעלת אלימות מינית כלפיהן, השני מורשע במעשה מגונה שבוצע רגע קצר לפני שהשתתף בישיבת ממשלה קצרה להחריד שהחליטה על יציאה למלחמה כושלת, השלישי- ראש הממשלה, אשם בכשל ביטחוני אדיר, שכל כולו נובע מאי אבחנה בין מהו ביטחון למהי בושה. שלושה גברים, שלושה נבחרים, שלושה מלחי הארץ שהפעילו את כוחם עד שהגיע הרגע בו איים לבלוע אותם.

שלטון נטול מעצורים, מנשיא ועד שרים, מנותקים מציבור, רחוקים מהעורף, מאמינים כי בעודם פועלים בחדרי חדרים, לא יידע אף אחד מה מניע אותם ואיך פועל או נמחק שיקול דעתם. כל מה שמסביבם הוא מתחתם, הם למעלה, השאר מופעלים על פי ציוויים. נשים בלשכות של שר או נשיא, בחורה צעירה שלא סומנה אלא כאובייקט לכוח גברי, ציבור שלם שהובל אל מלחמה, כל אלה משלמות ומשלמים עדיין מחירה של יוהרה.

ובין שימוע על נשיא המדינה, הובלת סוסים על ידי מי שהורשע, ראש ממשלה שנרדם על ההגה, כל אלה, שלושתם, נמצאים מופתעים, המומים אל מול ציבור שעייף כבר שחצנות של מנהיגים. אלימות יכולה להימשך שנים, הסוד יכול להסתתר בתוך לשכות מנהיגים, החדרת לשון, יציאה חפוזה למלחמה, חשד לסדרה איומה ונוראה של עבירות מין, אלימות כלפי כל מי שכפופה, כל אלה חייבים לבוא אל קיצם, כי סוד דינו להישמר עד שמתפוצץ אל עבר מי שתקף או שתק. שלושתם אשמים, שיקוף קיצוני של תופעה, של שלטון ששוכח כי זו דמוקרטיה, לא דיקטטורה או מלוכה.

כי יש קשר הדוק, צפוף, אינהרנטי להחריד, בין אלימות מינית, שחיתות כלכלית והפקרת ביטחונם של חיילים ואזרחים. כל אלה הם תוצאה ישירה של שימוש לרעה בכוח, של אלה שנבחרו ודקה אחר כך שכחו כי יש ציבור בתוך המדינה. אלימות, על סוגיה השונים, המרובים, נעשית תמיד על ידי מי שבכיר, עליון על אחרות ואחרים, כתוצאה ממגדרו, מעמדו, משרת שלטונו, מרשה לעצמו כי צרכיו, רצונו, יכריעו על פני טובת אלו שבחרו בו, נאלצים לסור למרותו. שלושה מנהיגים, שלושה אנשים, שביטחון שלטונם הוא שהכריע ולא ביטחונם של אזרחים.

דורית אברמוביץ היא רכזת קואליציית ארגוני הנשים להרחקת עברייני מין מהשלטון