עכשיו אתם נזכרים למחות?

עם פרסום מסקנות דו"ח וינוגרד, שלח יו"ר מפלגת מרצ יוסי ביילין מכתב לראש הממשלה אהוד אולמרט. במכתבו כתב ביילין לאולמרט כי מפלגת מרצ, והוא באופן אישי, "מעולם לא תמכה בממשלה או במהלכיה", והכחיש את טענתם של יועצי אולמרט כי המלחמה זכתה לגיבוי מכל המפלגות הציוניות בכנסת.

מסתבר שיו"ר מרצ לוקה בזיכרון קצר. ב-8 באוגוסט 2007, כמעט חודש לאחר שפרצה המלחמה, פרסם ביילין מאמר באתר האינטרנט של מרצ, תחת הכותרת "מבחנו של השמאל הציוני".

ביילין כתב כי "התגובה הצבאית בעזה מוצדקת בעינינו, והתגובה בלבנון מוצדקת לא פחות". ביילין תקף את הממשלה על הפגיעה באזרחי לבנון, אך שלל כל אפשרות של מחאה נגד המלחמה. "יש מי שמצפה מאיתנו", כתב ביילין, "להצטרף אל השמאל הלא-ציוני, הקורא להפסקת אש חד-צדדית, המאשים את ישראל בפשעי מלחמה, התובע לתת לחיזבאללה את מבוקשו". מרצ אכן לא הצטרפה לקריאה להפסקת אש. כאשר נערכה בכנסת הצבעת אי אמון על רקע היציאה החפוזה למלחמה – חברי מרצ נמנעו.

ארבעה ימים לאחר מכן פרסם ביילין מאמר נוסף בו הביע תמיכה במלחמה, אך קרא לחתור להפסקת אש. הוא גם הציע תכנית חלופית למלחמה: תקיפה בסוריה. לדבריו, "הדרך הנכונה הייתה פעולה נגד יעדים צבאיים בסוריה, במקום פגיעה ביעדים אזרחיים בלבנון. בלי דמשק יהיה קשה מאוד להגיע להפסקת אש בת קיימא בתום הלוחמה".

לזכותו של ביילין ייאמר שהוא לא היה לבד. אנשי שמאל רבים שמתארגנים כעת למחאה נגד "ממשלת המחדל", לא עשו כלום כדי למנוע את המחדל. יותר מחודש לאחר פרוץ המלחמה ראיינה לילי גלילי מ"הארץ" את מזכ"ל שלום עכשיו יריב אופנהיימר. בראיון, שפורסם תחת הכותרת "מחאה? לא עכשיו", הסביר אופנהיימר לגלילי מדוע 'שלום עכשיו' ותנועות אחרות לא יארגנו הפגנות מחאה על המלחמה.

"הדילמות שלי הן לא פוליטיות ולא מוסריות, אלא תועלתניות", הסביר אופנהיימר. "בימים האחרונים אני מרגיש טיפש בעיני עצמי, כאילו אני אומר שאם המבצע יצליח אני בעדו, ואם ייכשל אני נגדו". אם נבחן את עמדות הציבור בימים הראשונים למלחמה ובימים אלה – מסתבר שאין כמו אופנהיימר לקלוע לרחשי הציבור: כאשר המלחמה מצליחה היא מוצדקת , כאשר מדובר כישלון – כולנו נגד.

באותו זמן היו גם קולות אחרים. הצייר יעקב גוטרמן, ששכל את בנו רז ז"ל במלחמת לבנון הראשונה, אמר בראיון לוואלה! שבוע ימים לאחר פרוץ המלחמה כי לדעתו "אי אפשר יהיה להפסיק את ירי הרקטות של חיזבאללה. הניסיון שלנו בעזה מוכיח את זה. כבר חודשים אנחנו מפציצים, מחסלים והורסים בעזה, אבל הקסאמים לא מפסיקים. בשביל להפסיק את הירי, גם בצפון וגם בדרום, אין ברירה אלא להיכנס למשא ומתן עם האויבים שלנו". למרבה הצער, איש לא טרח להקשיב.

ועדת וינוגרד לא הקדישה פרק להתנהלות האופוזיציה במהלך המלחמה. מן הראוי שמנהיגי השמאל הישראלי הציוני יבצעו חשבון נפש, וישאלו את עצמם: האם מילאנו כראוי את חובתנו הציבורית כלפי אזרחי מדינת ישראל?