השב"כ הפך את בשארה לגיבור

מבחינות רבות, עצרת ההזדהות עם עזמי בשארה שנערכה לפני שבוע העידה על כך שפרשת בשארה הצליחה לאחד שורות הערבים בישראל. ח"כ אחמד טיבי, יו"ר סיעת רע"מ-תע"ל ויריבו הוותיק של בשארה אמר, כי "בסוגיה זו ננהג ללא קשר לחילוקי הדעות בינינו". בשארה, שהיה מוכר כלאומן חילוני פאן-ערבי, זכה גם לתמיכתו של מנהיג התנועה האיסלמית. "המסע נגד בשארה הוא חלק מהמסע להסרת הלגיטימיות של הערבים", קבע השייח' ראאד סלאח.

גם תנועת מק"י (מפלגה קומוניסטית ישראלית), עימה הסתכסך בשארה בעבר, מיהרה להביע סולידריות, ואפילו סיעת חד"ש, עימה רץ בשארה ברשימה משותפת לכנסת ה-14, ואותה עזב בסערה, נעמדה לימינו.

פרשן פוליטי בכיר אמר לוואלה! חדשות, כי התמיכה הערבית בבשארה אינה מפתיעה. לדבריו, הפרשה הציבה בפני הציבור הערבי בישראל שתי אפשרויות: או לעמוד לצידו של עזמי בשארה, או לצידו של הממסד הביטחוני שמסית נגד בשארה. "לפיכך, קל להבין את התמיכה בו. הציבור הערבי לא התרגש מההאשמות הביטחוניות, כי היה לו ברור שאין לבשארה מידע למסור לחיזבאללה... וכשפורסם שהעניין הכספי הוא לא משהו בסדר גודל אדיר, אז בעצם ההנהגה הערבית והאוכלוסיה הערבית בישראל המשיכו את תמיכתן בו".

בשארה לא זכה מעולם לתמיכה כזו. הפרשה הצליחה למחוק הרבה יריבויות ישנות וכישלונות קודמים. בשארה החל את דרכו במק"י, ולאחר שהחל לחדד קו לאומני יותר, עזב את התנועה והקים את בל"ד (ברית לאומית דמוקרטית). בבחירות של 1996 חברה מפלגת בל"ד למפלגת חד"ש, אבל צעד זה לא האריך ימים ושנתיים לאחר מכן הוא פרש עם מוחמד בראכה. גם הצמד הזה התתפצל, ובשארה הפך למפלגה של איש אחד.

בבחירות 1999 חבר בשארה לטיבי מרע"מ-תע"ל. השותפות הזו הניבה שני מנדטים בלבד והיא התפרקה מעט אחרי הבחירות. בבחירות 2003 מפלגתו זכתה בשלושה מנדטים, והיה נראה אז כאילו בל"ד נהפכת לאלטרנטיבה ערבית לתנועה האיסלמית, חד"ש ורע"מ-תע"ל. אבל בבחירות 2006 כבר התגלו סדקים: בשארה אמנם זכה בשלושה מנדטים, אבל היה זה רק בזכות הסכמי עודפים והצליח לעבור רק במעט את אחוז החסימה. מבין המפלגות הערביות, מפלגתו של בשארה היתה זו שספגה את המכה הקשה ביותר בבחירות האחרונות. בכניסתו האחרונה לכנסת היה ברור שהוא לא הצלחה אלקטורלית.

גם אישיותו של בשארה שנויה במחלוקת בקרב הציבור הערבי. פרשן פוליטי אמר לוואלה! חדשות, כי "אי אפשר להתעלם מכך שהיו דיבורים על כך שהוא שחצן", אמר הפרשן הפוליטי. "רבים אמרו עליו שהוא מדבר מגבוה, שיש לו גינונים ושהמאמרים שהוא כותב לא פונים לעם, אלא לאליטה".

וכעת, ככל שנחשפים האישומים נגד בשארה, וככל שהערבים בישראל חשים שנעשה לבשארה עוול על רקע היותו ערבי – הוא הופך לקדוש מעונה וחזונו קורם עור וגידים. בעוד הפרשה גרמה ליהודי ישראל להגיב בשנאה, לא רק שהתהליך הזה לא קרה בחברה הערבית - ההיפך הוא הנכון.

הראיון שנתן לרדיו א-שמס, הגלישה של הציבור הערבי לאתרי-אינטרנט ערבים, והחשיפה שלאוכלוסיה הערבית בישראל יש תרבות משלה, מחדדים את חזונו של בשארה בדבר אותה אוטונמיה ממש, של תרבותיות לאומית-ערבית בארץ. בנוסף, ההתארגנות של הערבים בישראל סביב דמותו מבטאת את רצונם להילחם בגזענות של הממסד כלפיהם..

המסר של בשארה עבר לראשונה באופן ברור וגורף, ואולי ממרומי ההיסטוריה יוכל פעם בשארה לומר שמה שהוא לא הצליח להשיג בעצמו, השיגו עבורו חוקרי השב"כ.

היה השבוע מי שהשווה את בשארה לטלי פחימה. ייתכן שההשוואה אינה במקומה, מפני שמאחורי פחימה לא התאחדו שורות המאבק הלאומי והעקרוני, ואילו מאחורי בשארה מתארגנת מחאת המונים. ש"ס היו אומרים על זה "ככל שיענוהו - כן ירבה וכן יפרוץ". עכשיו צריך לברר איך אומרים את זה בערבית.