פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ממחאה לשמחה

      אפרים דוידי מקדיש את 1 במאי לאחד מכל חמישה ישראלים, שחיים בעוני ועובדים קשה כדי שרווחי העשירים ימשיכו לצמוח

      השבוע יצויין בכל העולם היום הארוך בשנה. זהו האחד במאי, יום העובד הבינלאומי. ומדוע הוא ארוך מכולם? כי במשך כל השבוע יערכו בכל המדינות הפגנות, אירועים ומסיבות ובמרכזם השאיפה לצדק חברתי של האדם העובד. בישראל, האירועים התחילו בשבת, בהפגנה גדולה שנערכה בנצרת ויסתיימו בשבת הקרובה בכנס מרקס 2007 שיערך בתל-אביב. ועוד צפויות לנו הפגנות בתל-אביב, הגליל המערבי וחיפה. גם שני דיונים והקרנת סרטים בתל-אביב יערכו בשעות אחה"צ של האחד במאי בסינמטק בתל-אביב. היום לא נשכח. צעירות וצעירים מהווים את רוב המפגינים ומשתתפים באירועים השונים.

      כתבנו שבאחד במאי השאיפה של האדם העובד היא לצדק חברתי. כי במדינת ישראל ב- 2007 מדובר בלא יותר מדרישה. המציאות היא שונה לחלוטין וחלקם של העובדים בעוגה הלאומית הולך ופוחת, בסיועה האדיב של ממשלת אולמרט, כך עולה מהדו"ח החדש של מרכז אדוה "חיים את הרגע- על חשבון העתיד" מאת ד"ר שלמה סבירסקי שפורסם בשבוע שעבר. נדמה שאין עיתוי מוצלח יותר לפרסום הדו"ח החדש הסוקר את החברה והכלכלה בישראל מאשר ערב האחד במאי. הדו"ח מתמקד בסתירה הגוברת בין "צמיחה כלכלית" לבין העמקת הפערים. תחת הכותרת "עושים מכה" כתב ד"ר סבירסקי כי קומץ ישראלים נהנים מן ה"צמיחה" המדוברת כל כך: משפחות בעלות ההון, התאגידים הגדולים, המשקיעים הזרים ויזמי חברות הזנק. אבל לאחר קריאת הפרק "עושים מכה" הבחנו בפרק נוסף שכותרתו "חוטפים מכה" ואנו בין החוטפים, רוב הישראלים – כולל שכבות הביניים.

      ועד כמה המכה היא גדולה? מאז החל גל הצמיחה הנוכחי, ב- 2003, חלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסה הלאומית הולך וגדל. במגזר העסקי, לדוגמא, חלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסות גדל מ- 19% ב- 2003 ל- 25% ב- 2006. רוב העובדים בישראל מצויים בצד המפסיד, בצד שחטף את המכה, כי חלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסה הלאומית גדל – אלא שגידול זה בא על חשבון העובדים. במגזר העסקי חלקם של השכירים בעוגת ההכנסות ירד באותן השנים מ- 51% ל- 49%. מנהלים בכירים של תאגידים עסקיים עושים "מכה" אף הם, באופן אישי, באמצעות שכר גבוה: ב- 2006 היו לפחות שלושה מנכ"לים שעלות השכר החודשי שלהם הייתה גבוהה מ- 2 מיליון שקל. עובד או עובדת שעלות השכר החודשי שלהם היא 5 אלף שקל (ומחצית העובדים בישראל נמנים עם הקבוצה הזו) זקוקים ל- 33 שנות עבודה, בין גיל 25 לגיל 58, לדוגמא – כדי להשתכר סכום שמנהלים אלה משתכרים בחודש אחד. בישראל יש כיום אלפי מיליונרים, המחזיקים סכומים שבין 5 ל- 20 מיליון דולר. חלקם התעשרו ממכירת התאגידים שהקימו לבעלים זרים. והבנקים? שם אין כל חדש, רווחיהם עולים בצורה מעוררת דאגה (כי אנו התורמים העיקריים לרווחים אלה). חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות הרוויחו ב- 2003 יותר מ- 3 מיליארד שקל; כעבור שנה: יותר מ- 5 מיליארד, כעבור שנתיים: יותר מ- 6 מיליארד ואשתקד הרווחים כבר הגיעו לכמעט 9 מיליארד שקל!

      כולנו עובדים כדי להבטיח שרווחים אלה לא ירדו. אבל על חלוקה צודקת של הרווחים אין על מה לדבר ואין עם מי לדבר. אחד מכל חמישה עובדים מקבל כיום שכר המציב אותו מתחת לקו העוני. אותם הצעירות והצעירים המפגינים באחד במאי, הם הם התקווה לכך שהאחד במאי של מחאה יהפוך באחד מהימים לאחד במאי של שמחה.

      ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית