ומה יוצא לסטודנטים מזה?

באחת הסצינות הבולטות בסרטו של ברטולוצ'י, החולמים, מקריא הגיבור ש"מהפכה היא לא ארוחת ערב מפוארת; היא לא יכולה להתמשש כמו מדפיו של ספר בצורה אלגנטית ועדינה. מהפכה זה לא משהו מתוק, מאופק ואדיב. מהפכה היא התקוממות אלימה שבה כוח אחד הורס עד היסוד את זה השני". לאחר סיומן של חגיגות העצמאות השנתיות, אלו שנחגגות בצורה כמעט רובוטית וטרחנית על ידי רובנו, נדמה שזה בדיוק מה שמנהיגי הפגנות הסטודנטים האחרונות לא מבינים – המאבק הוא כאן לא בשביל הרומנטיקה אלא למען מטרה מסוימת שמתמוססת כליל אל מול הרצון להכנס לפנתיאון. חגיגות יום העצמאות בכל מקרה, זה ממש לא.

מי מאתנו לא שידר לעצמו את התמונות האלו, במיוחד אחרי ההפגנות הסמי-אלימות (אבל לא באמת) שנערכו אתמול בתל אביב? אלו הוותיקים לבטח חזרו אחורה כמה וכמה שנים למראותיו של דני האדום, מנהיג מרד הסטודנטים באירופה של סוף שנות ה-60 שואג אל עבר המפגינים לעלות על הבריקדות ולהיאבק. שלשום בתל אביב לא היו בריקדות ולא היה גם את דני האדום, במקום זה היתה חבורה של סטודנטים מבולבלים שרוצים להיות מישהו, אבל לא באמת רוצים לעשות משהו.

התיאטרליות מאידך, חגגה; הודעות על מותה של ההשכלה הגבוהה, ארון מתים, מסיכות ורעש. החוג לדרמה לבטח היה מזכה את הנוכחים בציון לשבח. גם התקשורת הולכה שולל אחרי חזיון השווא. אבל למחרת ההפגנות, רגע אחרי שהעשן נתפזר לו באוויר ואחרון העצורים חזר לדירתו התל אביבית, לא נותר הרבה בשביל הסטודנט הפשוט שרוצה לסיים את הסמסטר בהצלחה ותו לא; המבחנים עדיין מתקיימים במועדם, גם הסמינר צריך להיות מוגש בזמן. התוצר הסופי של כל הרעש והצלצולים רק פוגע באותו סטודנט בזמן שהוא מנסה לפלס את דרכו בעולם האקדמאי הסבוך ממילא, אבל על זה משתדלים המארגנים לחשוב פחות.

במקום זאת, המחשבה הראשית של אותם מארגנים היא בסיסית ופרגמטית יותר. כולם כאן רוצים להיות מנהיגים גדולים, ויפה שעה אחת קודם. הפגנת סטודנטים זה משהו שנראה מעולה בקורות החיים של העסקן המתחיל, והרי בטוח שאחד מחברי המרכז יראה את הדברים בעין יפה. הכיסא קורץ, אז למה לא לרוץ לעברו?

רגע לפני שאותם מנהיגים מגהצים את העניבה, ומסיימים לשכתב את המשפט האחרון בנאום הניצחון, מומלץ להם להסתכל לצדדים ולראות מה באמת יוצא לסטודנטים מכל זה, ולא רק להם. אפילו באותה רומנטיקה ברטולוצ'ית כוכב הסרט חושב אחרת כשאביו אומר לו ש"לפני שאתה רץ לשנות את העולם אתה חייב להבין שאתה חלק ממנו. אתה לא יכול להסתכל עליו מבחוץ". גם למובילי המאבק, צריכה לחלחל התפישה הזו. אחרי הכל הסמסטר הזה הוא לא רק שלהם, הוא של כולנו.