לאיזה תחת צריך לדאוג?

לפני מספר חודשים ישבנו מול משחק ליגת האלופות שאיננו זוכרים בבירור את זהותו. באמצע המשחק פרץ גבר עירום למגרש על מנת למחות נגד ניסויים בבעלי חיים. מחאת עירום זו היא חזון נפרץ במגרשי הכדורגל באירופה, לעיתים היא משיגה את מטרתה, אבל מה לעשות – לא כולנו מסוגלים להציג את ערוותנו בפומבי. מאחר וקמפיין האדם הבודד לא יכול להצליח בלבוש מלא, ללא חשיפת טפח או טפחיים, לצערנו, יש לגייס אנשים (והרבה) לכל קמפיין באשר הוא.

כאן נכנס לתמונה ציבור הסטודנטים. בהיותם אנשים צעירים, נבונים, מאורגנים ועדיין לא מחויבים לעולם המבוגרים הכובל, יש להם היכולת לייצר שינוי חברתי. לדאבוננו, במהלך השנים האחרונות, ובכלל זה בשביתה האחרונה, חזרו הסטודנטים חזור ושנה וניצלו את כוחם למטרה אחת – הורדת שכר הלימוד. אנו, קבוצת סטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון שבנגב לא יכולים עוד להסכין למצב זה בוא אין אג'נדה אחרת לציבור כל כך גדול למעט הורדת שכר הלימוד.

לפני מספר שבועות נערכה הפגנת סטודנטים למען הטבת מצבם של ניצולי שואה, נכחו בה עשרות בודדות של סטודנטים. בתקופה מקבילה, פחות או יותר, השביתה אגודת הסטודנטים את הלימודים למשך כשעתיים לצורך הפגנה בה נכחו מעל אלפיים משתתפים למען הורדת שכר הלימוד. הסיבה לפער זה נעוצה, לדעתנו, בשימוש בנשק השביתה – "האקדח המעשן" – המופיע רק אל מול המכנה המשותף הנמוך ביותר, שכר הלימוד. במקום שהנהגת הסטודנטים תוביל מאבקים חברתיים כנגד עוולות חברתיות רבות כגון התנהלות הממשלה בפרשת החטופים, מצב ניצולי השואה, הפערים בין מרכז לפריפריה וכו', היא מדברת תחת כל עץ רענן רק על נושא אחד – שכר הלימוד.

מטעמים אלו החלטנו להפגין אתמול מול הפגנת הסטודנטים הגדולה שקראה לסטודנטים לצאת מהאדישות ולהפסיק "לדאוג רק לתחת שלהם". יש לציין כי איננו מתנגדים לעצם המאבק להורדת שכר הלימוד אך אנו חושבים כי אין זה חזות הכל. יותר מכך, אנו מאמינים כי רק שימוש מושכל יותר בנשק השביתה, גם למען מטרות חברתיות נוספות, יחזק את זכותם המוסרית של הסטודנטים לניהול מאבקים מהסוג המנוהל כיום.