זיקוקים של אחרים: איך זה בעולם

ישראל מדינה צעירה ומי שהיו ילדים בטרם היא הוקמה עדיין איתנו, כך שכאן יש משמעות למונח "עצמאות". אמנם מודל החגיגות השתנה קצת, ונערים ונערות בבגדי לבן כבר לא רוקדים הורה עד אור הבוקר בין ערימות חציר, אבל צימחנו תחליפים. גם רוב המדינות שהיו תחת שלטון קולניאלי של אימפריה זו או אחרת עדיין חוגגות את חגן הלאומי ביום בו השתחררו מן השלטון הזר.

אבל מה עם השלטון הזר? איך חוגגות צרפת ואנגליה את יום הלאום, והן כבר עצמאיות מאז האלף הראשון לספירה? ומה עם סין שכבר אלפי שנים שם? והאם כולם יורים זיקוקים ואוכלים בשר על האש לתיאבון כביטוי לרגש הפטריוטי? ריכזנו עבורכם כמה חגים לאומיים של אחרים.

ארה"ב, בדומה לישראל (בלי להיות ארוגנטי, גם לנו יש משהו לתרום לאומות העולם) חוגגת בזיקוקים ומסיבות ברבקיו. היא הכריזה על עצמאותה ב-4 ביולי 1776, אבל הוסיפה להילחם עליה עד 1783, אז נחתם הסכם פריז בין מנהיגיה למלך אנגליה. מסורת הזיקוקים התחילה שם כבר ב-1777, בפילדלפיה, שם נערך גם מצעד צבאי. כעבור שנה הכפיל הגנרל ג'ורג' וושינגטון ב-4 ביולי את מנת הרום של חייליו וייסד מסורת אחרת, של שתיה לשוכרה (גם כיום זהו אחד הימים היחידים, בהם שוטרים מניחים לאזרחים לשתות ברחוב).

יום העצמאות האמריקאי הוא יום חופש ונחגג בחוץ על פי רוב. הברבקיו האמריקאי שונה מן הישראל לא רק בטיב הבשר ובתיבול (על A-1 שמעתם?). נדיר לפגוש שם את הפחונים המעוקמים עם הרשתות החד פעמיות המשמשים אותנו לצליית הבשר. במקום זה יש להם בחצרות האחוריות מתקני צליה דמויי רובוטריקים עתידניים, שרק המהדרים והקונסרים שמים בהם גחלים של ממש.

את הזיקוקים שם מלוות לעיתים מזומנות תזמורות סימפוניות בשירים כמו "כוכבים ופסים לנצח", "אל, ברך את אמריקה" ו"הפתיחה 1812" ש צ'ייקובסקי. האמריקאים גם נוהגים לשחק בייסבול ברביעי ביולי, שזה כמו מטקות, אבל הרבה יותר מסובך.

בצרפת החג הלאומי מציין את ההסתערות על הבסטיליה ב-1789, האירוע המכונן בלאומיות הצרפתית המודרנית. בדרך כלל קוראים לו על שם התאריך בו הוא מצוין, 14 ביולי (למי שרוצה להרשים: זווייה קטורז). בארץ הטריקולור לא הוציאו מן המחזור עדיין את המצעד הצבאי, שהוא האירוע המרכזי של היום. יש כמה מצעדים, אבל העיקרי שבהם נערך בשדרות האליזה, במעמד נשיא הרפובליקה (בשנת 2002 החטיא כדור של מתנקש את ז'אק שיראק במהלך המצעד). האירוע הסוער ביותר בשנים האחרונות היה ב-1998, כאשר יומיים לפני ה-14 ביוני זכתה נבחרת צרפת בגביע העולמי בכדורגל.

זהו גם יומם הגדול של הכבאים הצרפתים, שבדרך כלל אחראים בערב החג לארגן נשפי ריקודים. יחידת הכבאים של פריז צועדת יחד עם הצבא באליזה. גם בצרפת לא נפקד מקומם של הזיקוקים מאירועי החג, אבל המנגלים פחות מקובלים. במקומם יש הרבה פואה גרא ויינות בורדו ובורגון.

היום הלאומי באנגליה, כמו בכמה מדינות אחרות, מצוין ביום של הקדוש שהוא פטרונה, סיינט ג'ורג', ה-23 באפריל. מסורת החגיגה הלאומית באנגליה דעכה במאה ה-18 והוא אינו יום חופש. בעבר נהגו ג'נטלמנים אנגלים לשים ורד אדום בדש הבגד, אבל זה נחשב היום למעט מוקיוני. עם זאת, בשנים האחרונות התעוררה באנגליה מודעות ליום ונשמעים קולות, בעיקר שמרניים, לחזק את הזיקה ליום. בשנת 2002 הוקמה "החברה לארגון אירועי יום סיינט ג'ורג'" כדי לעודד את האנגלים לחגוג ב-23 ביולי.

אבל אנגליה נמצאת היום על פרשת דרכים ונערך בה דיון ציבורי על החלפת הקדוש הפטרון, משום שלסיינט ג'ורג' לא הייתה זיקה לאנגליה כלל. על פי סקר שערך ערוץ BBC 4, סיינט אלבן מוליך במצעד הקדושים שהאנגלים היו רוצים לראות כפטרונם.

יומה הלאומי של סין מצוין ב-1 באוקטובר, היום בו נוסדה סין העממית של מאו טסה טונג. בעבר זה היה יום של עצרות פוליטיות ומצעדים. בשנת 2000 הפכה אותו סין לחג של שבוע ימים, צעד מבריק כלכלית. שבוע החופש (אחד משלושה חגים של שבוע, יחד עם פסטיבל האביב ו-1 במאי) הפך להיות חג של תיירות פנים ותיירות בין לאומית. מחירי הטיסות מוכפלים והחדרים בבתי המלון מוזמנים חודשים מראש.

מדובר בעשרות מיליוני תיירים, מקומיים וזרים שגודשים את הפארקים והאטרקציות התיירותיות הסיניות. על פי אתר רשות התיירות של בייג'ינג: "כבר לא מומלץ לטייל בשבוע של 1 באוקטובר, משום שיותר מדי בני אדם נוהגים בדיוק כך". בנוסף לדיגלי סין, מקשטים שם את הבתים והרחובות בעששיות נייר אדומות.

בתאילנד מעריצים את המלך, בהומיבול אדוליאדג' (משמעות השם: חוזקה של האומה, כוח ללא שיעור). תשאלו את השוויצרי שריסס את תמונותיו בגרפיטי וקיבל על כך עונש מאסר של 10 שנים. הם סוגדים לו במידה כזאת, שקבעו את החג הלאומי ביום הולדתו. אין פלא, שכן בהומיבול נחשב לחצי אל והוא גם מיליארדר, מוזיקאי ומלח מוכשר.

האזור שליד סנאם לואנג בבנגקוק נסגר לתנועה והופך לאתר פסטיבל צבעוני, עם דוכני מאכל ומשקה. גם פה מילת המפתח היא זיקוקים. החג הלאומי הוא גם יום האב. תאריך החג הלאומי ישתנה לכשיתחלף המלך וימונה לו יורש.

בוריס ילצין הכריז בפעם הראשונה על ה-12 ביוני כחג הלאומי, המציין את התאריך בו הכריז הפרלמנט הרוסי על היותו גוף ריבוני, אחרי התפרקות בריה"מ. גם ברוסיה לא עשו עניין מהיום ופרט להיותו יום חופש הוא לא צוין בדרכים ממלכתיות. ב-2003 זה השתנה, כאשר הנשיא פוטין ערך מצעד צבאי, ובפעם הראשונה ב-47 שנים חלפו מטוסי קרב מעל הקרמלין. המצעד נערך על פי כל כללי הטקס הסובייטיים, בכיכר האדומה, כשפוטין משקיף מעל במה, מול המאוזוליאום של לנין. פוטין נשא נאום על האומה הרוסית בת אלף השנים והרדיו השמיע "קלינקה קלינקה" וכיוצא בזה שירים חביבים בנוסח הצבא האדום.

בשל הקושי לאחד את מדינת הענק סביב יום לאומי אחד, פוטין פעל כדי שבכל אזור יציינו אותו על פי המסורת המקומית, עם בגדים אופייניים ומאכלים מקומיים. בארבע השנים שחלפו החג נעשה יותר פופולרי והוא צובר תאוצה, לשביעות רצונו של הנשיא.