מנגל בחו"ל זה לא פיקניק

בישראל אנחנו עושים את זה עם פטישי פלסטיק, ספריי קצף וזיקוקים בערב ולמחרת אנחנו מכסים את פני השמש בעשן מנגלים, שגורמים למפעל פטרוכימי להיראות כמו סלון לכלות. אבל מיטב בנינו כידוע יושבים בניכר, אחדים על תרמיליהם, אחרים על סיר הבשר ועוד אחרים השד יודע מה עושים שם.

כתבנו הרים טלפון לכמה יעדים פופולריים בקרב מוצ'ילרים ולכמה מקומות נידחים יותר, ושאל את מי שהסכים לענות לו איך מציינים בני המולדת את יום הולדתה של המדינה. נואקשוט כבר אמרנו? לא. אז היידה, למאוריטניה:

בועז ביסמוט, עיתונאי רב פעלים לשעבר וכיום שגריר ישראל בנואקשוט בירת [[מאוריטניה]] מבטיח השנה טקס מיוחד. זאת משום שהשנה נערכו בפעם הראשונה בחירות דמוקרטיות במאוריטניה, וזהו החג הלאומי הראשון שנחוג שם אחרי הבחירות. במאוריטניה, אומר ביסמוט, יש רק כמה ישראלים וכמה יהודים, אבל הללו מצליחים לארגן אירוע של מאות משתתפים. בנואקשוט תהיה מסיבה גדולה במרכז העיר, עם נציגים מכל שכבות האוכלוסייה ביניהם דיפלומטים, אומנים ואנשים ממשל. הצביון יהיה ישראלי, הטעם ישראלי ואפילו היין שיימזג לכוסות יהיה מתוצרת ישראל.

כל זה אינו טריוויאלי בכלל, משום שיש לזכור שמאוריטניה היא מדינה ערבית. התנוססותו של דגל ישראלי במדינה האפריקאית המוסלמית, שהיא חברה בליגה הערבית נראית לביסמוט כנדבך בדרך לשלום.

חלק מהפעילות הישראלית במאוריטניה היא פילנטרופית לעילא. לפני שנתיים ארגנה השגרירות מסיבה ובכסף שגייסה ממנה את שכר הדירה לבית יתומים מקומי. אחד המבנים המרשימים במאוריטניה הוא בית החולים האונקולוגי שישראל בונה שם. ביסמוט עסוק כל כך בארגון האירועים במדינה הצפון מערב אפריקאית, שהוא לא מוצא זמן רב להתגעגע במיוחד. עוד חמש דקות טקס יום הזיכרון, הוא אומר. הכל צריך לתקתק ולהיות טיפ-טופ. פה זה לא הייטק.

ורד רביד נמצאת בקולומבו, בירת [[סרי לנקה]], יחד עם בעלה, נציג חברת אמדוקס, וילדה בן הארבע. היום היא מארגנת מסיבת יום עצמאות לישראלים שבאו לגלוש. "התארגנו, אני ומיכל הכשרונית והמקסימה (נציגת הג'וינט), ואנחנו עושים משהו בחוף שאני לא זוכרת איך קוראים לו. זה חוף של אחד היהודים שגרים כאן שקוראים לו ברק (ליהודי, לא לחוף)."

ורד חושבת שבמסיבה על החוף יהיו בערך 20 איש. כדי לארגן מסיבה ישראלית בסרי לנקה יש צורך בתושייה לא מבוטלת: "הבאנו טחינה מהארץ. אין פיתות, אין כאן סלטים. היינו צריכים למצוא מקום שיש בו גריל", היא מספרת. היינו רוצים לתת לכם הנחיות איך להגיע לחוף, אבל גם אנחנו לא יודעים איפה הוא. חפשו את ברק...

אמרנו לא נשאיר אתכם בלי אירופה, אבל נלך לצפון, כדי לשמור על הקו האקזוטי. בכל [[פינלנד]] חיים כ-300 ישראלים, מספרת לנו קרן כהן גת, הקונסולית. השנה נחוג שם (כמו כאן) יום העצמאות בסימן ירושלים, ולכן הוזמן טריו ירושלים לנגן מוזיקת ברוק לכבוד האירוע, במעמד שרת התקשורת הפינית. שגרירות ישראל בהלסינקי אחראית גם על הקשרים הדיפלומטיים עם [[אסטוניה]] לכן ייסע טריו ירושלים גם לשם וינגן כלייזמר בבית הכנסת החדש בטאלין. הקהילה היהודית הפינית עורכת טקס משלה עם קטעי נגינה, קריאה, ריקוד ונאום של השגריר.

חששנו שמא הקור הפיני הקפיא את הרוח הישראלית המחוספסת, אז שאלנו אם יהיה מנגל. אין מה לדאוג, הבטיחה לנו כהן-גת. ביום ראשון עושים לכל הישראלים פיקניק על חוף הים. שם עושים על האש ומשחקים מטקות. אנחנו מנחשים שבעת המטקות ישאירו את הבשר בסאונה שלא יתקרר. יהיה קאוריסמקי.

יפתח קוריאל, מזכיר שגרירות ישראל באדיס אבבה אומר שאין הרבה מקומות בהם ישראלים יכולים להרגיש כל כך טוב כמו ב[[אתיופיה]], בגלל הקשר ההיסטורי בין העמים. את ההוויה הישראלית מביאה השגרירות לאתיופיה באמצעות אומנים בעלי זיקה לתרבות המקומית. השנה אומנם יהיה קוקטייל רגיל, אבל בעבר הגיעו לשם הרכבים כמו ראפ דאשן, קבוצת מוזיקאים שעושה עיבודים קלאסיים למוזיקה אתיופית וקוורטט נדב הבר, שמנגן ג'ז אתיופי.

גם את קוריאל שאלנו מה חוץ מזה, אז גם הוא אמר לנו "פיקניק". שוב, מוזר לנו לדמיין סל קש מכוסה מפית ובקבוק בוז'ולה מתחבר עם ישראלים באתיופיה, אבל כנראה שהריחוק מהארץ אחראי לשיבושים האלה. אין הרבה ישראלים שמתגוררים באדיס, אולי מאה, בעיקר אנשים העוסקים בייצוא חקלאי והקמת חוות. הפיקניק ייערך בבית של אורי מהסוכנות היהודית. לידיעתכם.

רצינו להגיד "קרחנה בקרטחנה", אבל לא השגנו אף אחד בקולומביה. במקום, התקשרנו ל"קאסה זולה", מרכז בואנוס איירסי המשרת מטיילים ישראלים בדרום אמריקה ודיברנו עם המנהל, גברי הס. הוא עשה לנו נחת. גברי מכיר לפחות שלוש מסיבות כחול לבן. במועדונים אמיתיים, עד אובדן חושים, או שבע בבוקר, מה שיבוא קודם. יש כ-1,200 ישראלים ב[[בואנוס איירס]] ובליל הסדר כמחצית מהם חגגו ביחד, אז אפשר לסמוך ככל הנראה שהמסיבות יהיו מלאות.

מה עם מנגל? שאלנו בחרדה מהולה בעצבנות. לא, הוא אמר לנו. אבל זה ערש הבשר העולמי, התקוממנו. אפילו לא אסאדונצ'יק? ובכן, מסביר הס, מזג האוויר גשום ומעצבן, אז זה לא זמן למנגל. חוץ מזה, החבר'ה יהיו במסיבות עד שבע בבוקר ועד שמחוג התדלוק יתאפס שוב יהיה כבר צהרים. אז תקום עדת בית ישראל ותלך לאכול בשר במסעדות. "בשר טוב", הוא מבטיח. "אותו בשר של המנגל, רק במסעדות".

ומה עם חול אציל מגעש? מי סחנה דלוחים? בוצת ירקון בתוך המרינדה? ובכן מי שרוצה את האורגינל שיישאר בישראל ויתחיל לגזור קרטונים ולהתמרח בנגד יתושים ובסבלנות של פקקים. אחרי הכול, מנגל זה לא פיקניק.