הבחירות בצרפת השנה מעוררות סקרנות יותר מאשר אלה שקדמו להן, ובהתאם אחוז ההצבעה גבוה ב-10 אחוזים מבבחירות הקודמות. לכך כמה סיבות: קודם כל, הצפיפות בצמרת: המועמד המוביל, ניקולא סרקוזי מוליך בהפרש זעום את המערכה. אחריו בהפרש קטן סגולן רויאל, שהיא גם האישה הראשונה שאי פעם התקרבה למשרה הרמה. המועמד המפתיע, איש המרכז פרנסואה ביירו סגר את הפער על רויאל הסוציאליסטית, ונחלש רק לאחרונה. עדיין, אם יעלה ביירו לסיבוב השני, הוא עשוי לנצח כל אחד מהמועמדים.
ז'אן מרי לה פן, איש הימין הקיצוני שהצטרף אחרון מגרד את ביירו באחוזי התמיכה, אבל עלול להפתיע כמו בבחירות ב-2002 ולעלות לסיבוב השני. עוד גורם מעורר מתח הוא האחוז העצום של קולות צפים, כשליש מבעלי זכות הבחירה, שעשויים להטות את הכף לטובת כל אחד מארבעת המובילים.
סרקוזי: יד ברזל בפרוורים
המצע הכלכלי של ניקולא סרקוזי הוא ימני קלאסי: הוא מבטיח לפטור את השעות הנוספות ממסים ולקצץ במסים ובתשלום לביטוח לאומי. הוא מבטיח גם להקטין את המגזר הציבורי ולהגדיל את השכר, אבל עיקר המוניטין שלו אינו על תוכניותיו הכלכליות.
סרקוזי הוא איש "חוק וסדר" וזה המרכיב העיקרי במצע שלו שמפלג את תומכיו ומתנגדיו. הוא מבטיח לקבוע עונשי מינימום על עבירות חוזרות ולהחמיר את העונשים לעבריינים צעירים. סרקוזי מתכוון להילחם בהגירה הבלתי חוקית ולהקים משרד ממשלתי לענייני הגירה וזהות לאומית, תוכנית שעוררה נגדו ביקורת רבה.
ולענייננו: סרקוזי אמר ש"לא מתקבל על הדעת" שלאירן תהיה פצצה גרעינית. הוא ידיד אמת של ארה"ב ומעונין בקשרים הדוקים בין צרפת לבינה, למרות שהביע ביקורת על אוזלת ידה של ארה"ב בעניין ההתחממות הגלובלית. מבין המועמדים הוא החיובי ביותר בעמדותיו כלפי ישראל.
רויאל: "לא נכרע ברך לפני בוש"
המועמדת של המפלגה הסוציאליסטית דיברה בנאום הבחירות האחרון שלה לרגש האנטי אמריקאי של הצרפתים. היא מתנגדת חריפה למדיניות האמריקאית בעירק וכשחקן חיזוק הביאה את ראש ממשלת ספרד ספאטרו, שהוציא משם את החיילים הספרדים.
רויאל מאמינה גדולה בקשר עם הבוחרים וגיבשה את המצע שלה באיחור רב, אחרי שביקשה מבוחרים פוטנציאלים להביע את עמדתם בסקרים שפורסמו באינטרנט או הועברו מדלת לדלת. היא הבטיחה להעלות את שכר המינימום ולייצר 500 אלף משרות עבור צעירים. לעומת זאת היא תשקול הארכה של שבוע העבודה הצרפתי, שכיום עומד על 35 שעות שבועיות.
בענייני ביטחון הפנים המטרידים, רויאל מתכוונת להקים משטרה "שכונתית" כדי להגביר את הנוכחות המשטרתית באזורים בעייתיים, ולהכפיל את תקציב בתי המשפט כדי לייעל אותם. עוד רעיון משונה במקצת הוא תוכניתה לשלוח עבריינים צעירים לבסיסים צבאיים לתהליך "דמוי טירונות" במטרה לשקמם.
רויאל לא הרבתה להתבטא בענייני חוץ אחרי מספר תקריות בין לאומיות מביכות. היא ביקרה בישראל והבטיחה לשמור על קשרים טובים בין המדינות, אבל בביקור בלבנון היא לא התרעמה על התבטאות של חבר פרלמנט מן החיזבאללה, שהשווה בין ישראל לנאצים.
ביירו: אחדות כדי לחלץ את צרפת מהבוץ
מועמד מפלגת המרכז הצרפתית הגיע לחזית הבמה מאלמוניות יחסית, בשל חוסר שביעות הרצון של צרפתים רבים מן השמאל והימין גם יחד, שהביאו את צרפת בעשרים השנים האחרונות לקיפאון כלכלי והקטינו את השפעתה המדינית כמעצמה. הוא מבטיח להקים ממשלת אחדות, עם שרים משתי המפלגות הגדולות האחרות. גם הוא מתכוון להכפיל את תקציב משרד המשפטים ולמצוא תעסוקה בקהילה לעבריינים צעירים. בניגוד לסרקוזי, ביירו שולל החמרת הענישה לפושעים, אבל מתכוון להאיץ מאוד את הטיפול המשפטי בעבירות ראשונות ולערוך רפורמה מקיפה במערכת הכליאה.
ביירו הודיע שיגייס כל צעיר לשירות לאומי של כחצי שנה וישתף פעולה עם מדינות אחרות באירופה בטיפול בהגירה הבלתי חוקית. המורה הכפרי הפופולרי יעמיד שוב למשאל עם את עניין החוקה האירופית, אחרי שיפעל לפשט את הנוסח שלה. ביירו לא התבטא בענייני המזרח התיכון אבל הוא קרוב יותר לסרקוזי מאשר לרויאל בעניין הקרבה לארה"ב.
לה פן: שנאת מהגרים, תוספת תאי כלא
ז'אן מרי לה פן בפשטות ובמוצהר רוצה לנקות את צרפת ממהגרים, ומציע לשם כך דרכים שונות. הוא רוצה להנהיג מדיניות העדפה לילידי צרפת בסיוע כלכלי, לקצץ בהטבות הניתנות למהגרים ולהנהיג מדיניות של "אפס סובלנות" כלפי הגירה בלתי חוקית. "החזית הלאומית" של לה פן היא מפלגה בדלנית הרוצה לאסור על מי שמבקש להיות אזרח צרפתי להחזיק בדרכון נוסף. הוא רוצה להוסיף 75 אלף תאי כלא ולהנהיג יד קשה כלפי עבריינים.
לה פן רוצה שצרפת תעזוב את ברית נאט"ו ותחזק את הלאומיות הצרפתית. הוא מסרב לחתום על חוקה אירופית כלשהי ומבקר בחריפות את היורו. הוא מבטיח לקשור בין סיוע למדינות מתפתחות לעידוד חזרת מהגרים לשטחן.
מנהיג החזית הלאומית התלונן פעמים רבות על העובדה שהשואה היא נושא מקודש ושאסור לחלוק על הגרסה ההיסטורית הרשמית של ההתרחשויות. האמירה שבשלה ספג את הביקורת הקשה ביותר מן הצד היהודי היא שתאי הגזים היו "בסך הכול פרט בהיסטוריה של מלחמת העולם השניה". למרות זאת, הוא טוען שאיננו אנטישמי ויותר ויותר יהודים מביעים תמיכה בלה פן, בגלל עמדותיו הקיצוניות נגד מוסלמים.