כמה קשה באמת עובד מורה?

שכר ממוצע של מורה בישראל הוא כ-7,200 שקל בחודש, כשכר הממוצע במשק. במסגרת המשא ומתן המתנהל בימים אלה עם המורים על הסכם שכר חדש שוררת הסכמה כמעט מלאה ששכר המורים צריך להתעדכן בעשרות אחוזים. בהנחה שתהיה הסכמה על עדכון של 30%, הרי ששכרו הממוצע של מורה בישראל יעלה בקרוב לכ-9,500 שקל בחודש.

ספק אם אי פעם נוהל משא ומתן על שכר במגזר הציבורי שבו דובר על תוספת שכר ממוצעת של 30%. ספק אם יש לכך תקדים, בעיקר כאשר מדובר בסקטור הגדול ביותר בישראל - 130-150 אלף מורים. המשא ומתן עם המורים, כלומר, הוא מהנדיבים שניהל משרד האוצר אי פעם. ועדיין, גם אם תביעות המורים יתקבלו במלואן, שכרם הממוצע של המורים בישראל יהיה נחות משמעותית משכרם הממוצע של האקדמאים במגזר הציבורי -10.5-11 אלף שקל בחודש.

תוספת שכר אדירה של 30%, לפיכך, אין בה יותר מאשר סגירת חלק מהפער בשכר המורים לעומת המקובל אצל אקדמאים אחרים במגזר הציבורי. לפי זה, גם תוספת שכר ממוצעת של 50% צריכה להיחשב כסבירה בעבור מדינה ששואפת להעמיד את החינוך בראש מעיניה. נכון? לא לגמרי.

שני דברים עומדים למורים לרועץ. האחד, מספרם הגדול, שהוא כוחם העיקרי ובו בזמן חולשתם העיקרית. כל תוספת שכר למורים מיתרגמת מיד לבעיה מאקרו-כלכלית: 10% תוספת שכר למורים תעלה למשק 1.2-1.75 מיליארד שקל בשנה (תלוי איך סופרים את מגזר המורים). 30% תוספת שכר הם לכן בעיה של 3.6-5.5 מיליארד שקל בשנה - סכום שתקציב המדינה יתקשה מאוד לעמוד בו. מה גם שבשל משקלם העצום במשק, כל תוספת שכר למורים עלולה לערער את כל יסודות השכר במגזר הציבורי ולהכניס את ההוצאות במשק לסחרור.

הדבר השני שעומד למורים לרועץ הוא היקף המשרה המצומצם שלהם. האקדמאים האחרים בשירות המדינה אמנם מרוויחים לפחות 50% יותר מהם, אבל גם מספר שעות העבודה השבועי שלהם גבוה בהרבה ואינו נופל מ-40 שעות. אצל המורים, לעומת זאת, משרה מלאה עומדת על 30 שעות שבועיות אצל המורים בבתי הספר היסודיים, ו-24 שעות שבועיות אצל מורים העל יסודיים.

בפועל, היקפי המשרה הללו תיאורטיים בלבד. המורים, בעיקר המורים העל-יסודיים, מקבלים גמול שונה כתחליף לשעות: מי שמלמד לבגרות מקבל על כל שעת הוראה לבגרות תוספת רעיונית של שעות; מחנכי כיתה מקבלים תוספת שעות; מורות שהן גם אמהות (הרוב המוחלט של הסקטור, כמובן) מקבלות תוספת שעות, וכן הלאה. כתוצאה מכך, היקף המשרה הממוצע בבתי הספר היסודיים הוא 24-25 שעות שבועיות בלבד, ואילו בבתי הספר העל יסודיים היקף המשרה הממוצע הוא 16-18 שעות שבועיות בלבד. כן, מורה בבית ספר תיכון יכולה לעבוד 16 שעות בשבוע ולהיחשב למי שעובדת יותר ממשרה מלאה - וזאת, כמובן, מבלי לספור את החופשות הארוכות להן זכאים המורים במהלך השנה.

שכרם של מורים בישראל הוא נמוך לכל הדעות, אבל בכך הוא משקף לא מעט את העובדה שמורים עובדים מעט מאוד. פריון של 16 שעות שבועיות בתיכונים אינו יכול להיחשב לפריון סביר, ובעטיו היכולת להגדיל את שכר המורים מוגבלת מאד.

הנתונים הללו עומדים בבסיס המחלוקת העזה בין משרד האוצר למשרד החינוך וארגוני המורים במסגרת המו"מ על הסכם שכר חדש למורים. משרד האוצר אינו חולק על כך ששכר המורים בישראל אינו ראוי, הוא רק טוען כי גם אורכו של שבוע העבודה שלהם אינו ראוי, וכי מי שמצפה לתוספת שכר של 30% בעלות של 5 מיליארד שקל בשנה, שיתכבד ויתחיל לעבוד יותר קשה.

ספק אם המורים בישראל יאהבו את הצגתם כמי שאינם עובדים קשה. במשך שנים התרגלו לטעון כי על כל שעת הוראה בכיתה הם נדרשים לשעתיים של הכנה בבית, וכי אין דבר שוחק יותר מאשר לעמוד במשך עשרות שעות בשבוע מול כיתה של 40 תלמידים רעשניים ובלתי ממושמעים. יש צדק מסוים בטענות המורים, ועדיין - הנתון של של 16-24 שעות הוראה ממוצעות בשבוע הוא נתון שאי אפשר להתחמק ממנו. בעיקר כשהוא מתלווה לשורה ארוכה של חוליים נוספים במערכת החינוך, כמו קידום על סמך ותק ולא על סמך כישורים, חוסר יכולת לפטר מורים לא טובים (מתוך 130 אלף מורים, רק בודדים מפוטרים מדי שנה בשל היעדר כישורים), ואיכות כוח אדם נמוכה יחסית הפונה להוראה בשל השילוב של שכר נמוך עם תנאי קבלה נמוכים למקצוע.

המורים, לכן, אוהבים לייחס את השחיקה במעמדם לשחיקה בשכרם בלבד. עם זאת, המציאות מורכבת יותר, וכל ניסיון לגאול את מעמדו של המורה בישראל יהיה חייב לכלול שינוי יסודי יותר בעבודתם של המורים, לרבות הגדלת מספר שעות העבודה שלהם.