הפלסטינים עושים גלים

בשל העובדה שליגת הכדורגל הפלסטינית הוקפאה מחזור אחד לסיום בשל סכסוך מנהלתי, החלטנו לקפוץ למים הקרירים של בריכת השחיה ברמאללה, לפחות עד שישובו לשחק כדורגל בעזה. יו"ר איגוד השחיה הפלסטיני, איברהים א-טוויל, סבור שזה זמן מצויין, שכן לדבריו "נבחרת השחייה הפלסטינית שבה לתחומי הרשות הפלסטינית אחרי שסיימה את ההופעה הבינלאומית המוצלחת ביותר שלה, באליפות העולם בשחייה במלבורן, אוסטרליה".

חמישה פלסטינים קפצו למים במשך שבוע התחרויות באוסטרליה, והתוצאות שלהם אולי לא נראות טוב מבחינה בינלאומית, אבל הן מהוות שיפור גדול בתחום השחיה הפלסטיני. את התוצאה הטובה ביותר השיג השחיין הצעיר חמזה עבדו, בן 16 מהעיירה סוואחרה שעל ידי ירושלים. עבדו שחה 100 פרפר ב- 1:00:03 ד', וקבע שיא פלסטיני.

השחיין פאדי עוויסאת, בן 17 משכונת ג'בל מוכבר בירושלים, השיג תוצאה בינונית מבחינה לאומית, כשקבע זמן של 30:84 שניות במשחה 50 מ' גב. עוויסאת סיים במקום ה-77 מתוך סה"כ 107 שחיינים. באותו המשחה סיים שחיין פלסטיני אחר, סאמי נסאר מבית ג'אלה בפאתי בית-לחם בזמן של 33:46 ובכך הגיע למקום ה-85.

השחיין המבוגר ביותר, צאדק דמרה, בן 26, במקור מרמאללה, התחרה בשלוש מקצים של חזה: 50, 100 ו-200 מטר. התוצאות שהשיג היו בינוניות והוא צפוי לפרוש אחרי התחורת הזו ולהפוך למאמן.

ביום התחרויות האחרון קפצה אל המים השחיינית הפלסטינית היחידה - זאכייה נסאר, אחותו של סאמי. זאכייה, בת 20, שחתה 50 מ' חופשי בזמן בינוני של 32:17 שניות, וסיימה במקום ה-123 מתוך 143 שחייניות.

יו"ר איגוד השחיה הפלסטיני איברהים א-טוויל מגיע, כמו רבים ספורטאיו, מאיזור ירושלים. הוא גר בשכונת ואדי ג'וז ומשמש כיו"ר איגוד השחייה משנת 2000. לדבריו, "האיגוד הוקם בשנת 1993 יחד עם הסכמי אוסלו". א-טוויל היה שחיין בעצמו, והוא רק מצטער "שבזמני לא ניתן היה עדיין ליצג את פלסטין".

כשהוא מסכם את תוצאות הנבחרת אומר א-טוויל כי "התוצאות שלנו היו ממש ממש טובות". לדבריו, "אם משווים לתוצאות של מדינות אחרות, ומתחשבים בזה שאין לנו את מה שיש לאחרים, מבחינת מתקנים ובריכות, אז העובדה ששחיין שלי משאיר אחריו 50 ואפילו 60 שחיינים מרחבי העולם - מעידה שעשינו הישג מדהים".

השחיינים הפלסטינים מגיעים מאזור ירושלים-רמאללה-בית לחם בלבד, וזה לא מקרי. לדברי א-טוויל, "השחייה הפלסטינית מתרכזת במקומות אלו, כי ביתר הערים הפלסטיניות אין בריכות מחוממות. וכשאין דרך להגיע לבריכות המחוממות, אז פשוט לא יכולים לצמוח שחיינים מחוץ לאיזור הזה".

התופעה הזו גרמה לכך שבשנים האחרונות לא יצאו שחיינים מרצועת עזה, בה גרים מיליון וחצי איש, אבל ללא בריכה אחת. עם זאת, מעז יצא מתוק, ועזה הפכה לספקית של שחיינים למרחקים גדולים. תשאלו למה? "בגלל שבעזה יש ים", עונה א-טוויל, "ואפשר להתאמן על משחים למרחקים ארוכים".

לדבריו, השחיין הפלסטיני המצטיין ל-10 ק"מ שחיה, ניזאר אבו-ערב, אמור היה להתחרות באליפות בין-ערבית באיחוד האמירויות ביום שבת. אבל לטענתו, "מעבר רפיח סגור, והאלוף הפלסטיני ימשיך להתאמן בים".

א-טוויל פטריוט גדול של השחייה הפלסטינית. לדבריו, "איגוד השחיה הוא אחד האיגודים החזקים ביותר בפלסטין". הוא מציין שמבחינת פופולריות השחיה היא השלישית בחשיבותה אחרי הכדורגל והכדורסל הפלסטיני.

הוא ציין כי השחייה היא תחום משתפר ברשות הפלסטינית וכי, "כעת, אחרי האליפות באוסטרליה, ייתכן שנעביר את תכנית האימונים של כמה מספורטאינו לאוסטרליה, לקראת אולימפיאת לונדון 2012, שהיא היעד האסטרטגי שלנו".

אם השחיינים הפלסטינים לא ייצאו לאוסטרליה הם ייאלצו להתאמן ברשות הפלסטינית, מה שלא מבטיח רבות. הסיבה לכך, היא שבכל תחומי הרשות אין ולו בריכה אולימפית אחת של 50 מטר. לדברי א-טוויל, "זה גורם לכך שכשהשחיינים שלנו מגיעים לתחרויות בינלאומיות הבריכה נראית להם כמו ים".

ומה לגבי אימונים בישראל? א-טוייל אומר שהוא היה מאוד רוצה, אבל שוב הפוליטיקה חזקה מהכל. "הלוואי שהיינו יכולים להתאמן בבריכות אולימפיות בישראל", הוא אומר בעצב, "אבל מחסומים והיתרים והוצאת שחיינים מתוך בית לחם והעברת למערב ירושלים הופכת למשימה בלתי אפשרית".

הפלסטינים, כך נראה, יסעו אלפי קילומטרים עד אוסטרליה, כי השגת אישורים לצד השני של הגדר נראית עבורם מסובכת, אולי מסובכת מדי.