מה ישתנה?

מצטער לקלקל את אוירת הבחירות שאופפת את המדינה, ולשם שינוי לא לצלוב את אולמרט. גם אינני מתכוון לדוש ב"פרשיות אולמרט" השונות. הן רבות ומתוזמנות מדיי בכדי שאוכל להתייחס אליהן ללא מידה רבה של חשדנות, טרם תהיה המלצה להעמדה לדין. אמנם אולמרט רחוק מלהיות הבחירה האידיאלית לראש ממשלה: אין אסטרטגיה ארוכת טווח במעשיו במישור המדיני-בטחוני, אין לו שמץ מהכריזמה של שרון, והריח של פגר מת, באדיבות התקשורת, לא הופך אותו ליותר אטרקטיבי. אך הקואליציה יציבה הרבה יותר מהקואליציות של שרון, ביבי וברק. מדיניות החוץ של ישראל מניבה פירות, הכלכלה צומחת, האבטלה בשפל וכמעט ואין פיגועים.

בכל הנוגע למלחמת לבנון, אף אני, כמו רובנו, שופע טענות כרימון. אך לשם כך הוקמה ועדת וינוגרד, מסקנותיה והמלצותיה לגבי תקופת המלחמה, הן שיכריעו את עתידו של אולמרט. כך או כך אין הדבר מצריך בחירות. על אף שעמישראל מעוניין להמליך עליו מלך משיח חדש כל שני וחמישי, ההצבעה היתה עבור מפלגה ולא מועמד. חוץ מזה, המתמודדים הם אותם מתמודדים, המפלגות אותן מפלגות, וחוסר הפתרונות חוצה את כל הגבולות המפלגתיים.

קחו לדוגמא את הקאמבק של רה"מ לדקה וחצי, אהוד ברק. ברק מודל 2000 הוא שזרע את הזרעים למחדל המודיעיני במלחמת לבנון השנייה בנסיגתו החפוזה מלבנון. אגב, בחישוב סטטיסטי הלוקח בחשבון את הרוגי המלחמה האחרונה, הנסיגה לא חסכה בחיי אדם. אף אם היה הגיון בנסיגה, ברק ביצע אותה ללא מחשבה על היום שאחרי בשל הצורך להציג "הישגים" ומהר; בלי תכנית מסודרת, בלי הסכמים, תוך נטישת ציוד, הפקרת צד"ל, וחיסול כל אפשרות לשמירה על תשתית מודיעינית מינימלית. מאזן הרתעה? ספרו את הבדיחה הזו להוריי שלושת החיילים שנחטפו על ידי החיזבאללה באוקטובר 2000. ואם בקומדיה עסקינן, האיש והאכזבה יצא עם סלוגן הומוריסטי חדש "ברק יחזיר לנו את הביטחון". זהו, שאני ממש לא מתגעגע ל"ביטחון" של ברק, או לאינתיפאדת אל-אקצה. לברק נוח לשכוח את התקופה בה זק"א נאלצו לשחק פאזל עם חלקי גופות מסביב לשעון. אני לא שכחתי. ומה יש לנחום-תקום נתניהו, ולליכוד לחדש לנו? האם שתי גדות לירדן או גדה אחת ודי, קפיטליזם או חברתיות, גבריאלי או ארנס, הפצצת אירן או גירעונה? אולי ז'בוטינסקי יידע מה בעצם הליכוד מוכר לנו היום. גם התנהלות נתניהו בממשלת שרון, זחיחותו הנוכחית, ואי דיוקיו, שלא לומר שקריו, אינם מצביעים שלמד משהו בשנים האחרונות. ספק אם נתניהו ירצה או יוכל להוביל מו"מ לשלום, וניהולו הכושל את הקואליציה כרה"מ, פתיחת מנהרת הכותל והאירועים שלאחריה לא בדיוק עושים חשק שהוא ינהל את המלחמה הבאה. כדאי גם להזכיר למתקשים שכראש ממשלה הוא השניא עליו את השמאל, את חבריי מפלגתו, וגם הפר את הבטחותיו לימין, שהפיל אותו לבסוף. לזה באמת שצריך כשרון פנומנלי.

והנה הוקרצה לנו ההבטחה החדשה, עמי אילון. הוא אוהב את כו-לם, מתנחלים וערבים, שמאלניים וימניים, הומואים ודתיים, מפונים ומפנים. הוא אדם אוהב עד כדי כך שהוא מצליח לומר פשוט כלום מרוב אהבה. הוא יתקן את ה-כ-ל. "האנשים הכי מוכשרים לתפקידים המתאימים", יכין את העורף, יטפל בכשלי המלחמה, יתעדף את החינוך, ישמור על העובדים, יטפל בשחיתות ועוד ועוד. נשמע קצת כמו חתול בשק עם הרבה הבטחות לפרוע. גן עדן עלי אדמות זה נחמד, אך קודם אשמח אם סופרמן איילון יתנסה כח"כ, כראש ועדה, ושר לתקופה ארוכה יותר מהזמן האפסי בו הוא נמצא בפוליטיקה. הבטחות גדולות שאומרות בדיוק את מה שרוצים לשמוע נוטות להפוך לאכזבות הכי מרות. ראו מקרה ברק.

ובכן, יש גם את "בחירת הקהל" שרת החוץ ציפי ליבני, שעבדכם דווקא מעריך. אך לשם כך לא צריך לעשות בחירות. אפשר לחכות בשקט להמלצות ועדת וינוגרד ולראות אם אכן ייאלץ אולמרט לפנות את כסאו. גם במקרה של ליבני כדאי שעם התפוררות אסטרטגית החד צדדיות שאפיינה את "קדימה", היא תהיה מסוגלת לעשות עוד משהו חוץ מלמלמל "חזון הנשיא בוש", בשביל זה יש את קונדוליסה.

כשהמערכת הפוליטית יציבה ומתפקדת, אין שום סיבה לעריכת בחירות חדשות. לאף "מנהיג" אין משהו חדש לספר לנו. כשליה של מלחמת לבנון הם קייטנה לעומת תקופתו של ברק כרה"מ. עוף החול מהליכוד, נתניהו, נהנה מגלי השכחה של הציבור ותו לא. ואיילון נשמע כמו "מנהיג אינסטנט" שופע הבטחות. אז בואו ניתן לועדת וינוגרד לומר את דברה, לפריימריס במפלגות להתקיים ואז גם נראה מי עומד בראשות איזו מפלגה ונמשיך משם. כבר לא מדובר בבחירה ישירה וישנם מספיק הרכבים קואליציונים אפשריים לממשלה .זאת ללא צורך בעריכת בחירות עם אחוזי הצבעה נמוכים אף מהפעם הקודמת, של לפני שנה בלבד.