איפה החטופים בסדר?

לראש הממשלה של כולנו, חג חירות שמח.

אני לא יודעת היכן אתה חוגג השנה את ליל הסדר ועם מי, אבל בבית משפחות שליט, רגב וגולדווסר יעדרו משולחן הסדר הבנים החטופים גלעד, אלדד ואודי.

במקומם, יוצבו כיסאות ריקים שהדממה שתעלה מהם תזכיר את הליקויים שהביאו לחטיפת החיילים בעזה ובצפון, כמו גם את המשא ומתן שנכשל – נכון לעכשיו - ואשר חסם את דרכם של הבנים חזרה לשולחן ליל הסדר.

לכיסאות הדוממים יש אמירה של ממש על הימים בהם נדרשת, כראש ממשלה בראשיתה של קדנציה, למנות שר ביטחון מקצועי עם אג'נדה ביטחונית, ובמקום זאת הסתפקת בברירת מחדל פוליטית, שבוודאי תזכה למקום הראוי במסקנות דו''ח וועדת וינוגרד. אבל בבית משפחות החטופים לא זקוקים לדו''ח הזה, הם חווים על בשרם יום יום את תוצאות הליקויים וכעת הם מחכים לפתרון. להם גם ברור שהפתרון הוא אחד בלבד: השבת הבנים הביתה.

אין זה סוד שאם מי מהחטופים יעשה דרכו חזרה אלינו סמוך לפרסום דו''ח ווינוגרד, הסיפור האנושי ידחק הצידה את מסקנותיו. זו כנראה הסיבה שאלו הימים בהם תאלץ לשנס מותניים, להדק חגורה ולבלוע הסכמות שלא היית מקבל קודם באשר למחיר הנקוב של שחרור אסירים בלי ועם על הידיים. הדבר הנכון עבורך, כעת, הוא להסיט את אש הביקורת. הסחת דעת כזו אפשרית באמצעות תמונה אחת בעמוד הראשון של העיתון: המפגש בין החטופים, או מי מהם, לבין הוריהם כתחליף לתמונתו של השופט וינוגרד אוחז בדו''ח הקשה אל מול המצלמות.

נכון שלכל דבר יש מחיר ולעיתים צריך להתמקח, אפילו כשמדובר בחיילים חטופים שלא ראו אפילו את נציגי הצלב האדום ושלומם לא ידוע. מאידך, החטופים מקווים שהמדינה דואגת להם וזה מה שככל הנראה נותן להם את הכוח לשרוד במצוקה בה הם נתונים. אלא שהזמן לא פעל לטובתם. ככל שמתארך המשא ומתן וחולפים הימים הבנים נואשים והמחיר בשוק אגרות החוב של הסוחרים במספרי האסירים מאמיר כשברקע עדיין – איך לא – מהדהדת לה פרשת רון ארד.

השאלה, האם באמת חייבים לשחרר שבויים בכל מחיר גם היא מהדהדת, בעיקר בקרב מקבלי ההחלטות. נכון שלך כראש ממשלה זו חלק ממדיניות, הרתעה והתרעה, אבל את החטופים ובני משפחותיהם כל זה לא מעניין. בעיתון של אתמול, כמו בימים שחלפו, נכתב ''יש התקדמות רבה במו''מ לשחרור גלעד שליט ואני מקווה שנפתור את הבעיה הזו בתוך כמה ימים'', שוב איסמעיל הנייה ממרומי וועידת בפסגה הערבית בריאד – שלוב זרוע עם אבו מאזן – מבטיח את מה שלא קיים בעבר. בראש השנה הבטיחו להורים את הבנים חזרה, אחר כך מינו את הגורם המקשר שנסע בעולם והתוצאות אחרו לבוא. בד בבד הגיעו חגי המוסלמים, הנוצרים וחזרנו לחג היהודי המקודש – והם עדיין לא איתנו.

אכן אתה אומר, בצדק, שאינך מוכן לקדם משא ומתן עם אבו-מאזן משום שיו"ר הרשות לא עמד בהתחייבותו לשחרר את שליט. אבו-מאזן, שלא נהנה תחת מכבש הלחצים, "מגלגל את הכדור" אל הנייה ושוב הכדור שרץ על המגרש לא מגיע אל השער הנכון כי משהו סגר כנראה את השיבר במשרד ראש הממשלה, השיבר שיקבע את המחיר בפועל לעסקה הנדרשת.

ובכלל, בוא נראה מי יחזור קודם - הבריטים מאיראן או החטופים הישראלים ? נראה מי יותר אסרטיבי, פרודוקטיבי וענייני ובכלל. ואני מקווה שהבנים שלנו, שכנראה לא ישתתפו בליל הסדר וחג החירות - כן יהיו איתנו עד ליום העצמאות הקרוב.