ליל הסדר - אז מה היה לנו שם?

ליאת, בת 24, חוגגת את ליל הסדר בבית הוריה של גיסתה ברמת השרון, יחד עם כעשרים אנשים.
________

18:41 - איזה מזל שלא עושים את הסדר אצל ההורים שלי. ניצלתי מללבוש חולצה לבנה.

19:22 - העובדה שאני אלרגית ליין אדום היא בדיחה גרועה, במיוחד הערב. ומי בכלל קבע שוויסקי לא כשר?

19:35 - אחי וגיסתי שלחו SMS מירח הדבש שלהם במקסיקו וביקשו שאני אתקשר להגיד חג שמח. יש עיכוב SMSים אז קיבלתי את זה באיחור של 4 שעות בלבד.

20:16 - יש פה לפחות ששה אנשים שלא ראיתי בחיים ויש מישהי שמסתובבת עם מצלמה. אמרתי שאני לא מצטלמת בלי אישור סוכן.

20:33 - אבל למה כל שנה הם חושבים שזה נורא מצחיק לתזמן את קריאת ההגדה כך שאני אצטרך לקרוא את 'רשע, מה הוא אומר'?".

20:41 - מחלקים גפילטע פיש. מי הגאון שחשב שלשים עיגולים כתומים על אוכל אפור יהפוך אותו לאטרקטיבי?

20:59 - יש יתרון בלעשות חג עם משפחה של מישהו אחר. ככה יש עוד קבוצת אנשים שלא שמעה עדיין על כל ההיסטוריה הרפואית של סבתא שלי. ממש כמו מופע סטנד-אפ, רק בלי החלק המצחיק.

21:07 - "בקר? אז למה זה בא חם?" וכן, זה משפט שנאמר עכשיו באמת.

21:24 - הבאתי, הורדתי, ניקיתי, סידרתי, הגשתי ובסוף גם אכלתי. אני מקווה שזה אומר שאקבל טיפ. אולי יש לי עתיד במלצרות אחרי הכל.

21:32 - שוב אחי הקטן (בן ה-18) מצא את האפיקומן. לפעמים נדמה לי שהוא עושה את זה רק כדי שבת דודה שלי תבכה. לפחות הוא לא עושה בושות למשפחה.

21:45 - עכשיו זה סופי. או שלא יהיו לי ילדים, או שהם יוולדו עם נימוסי שולחן. פתאום האיומים של אבא לשלוח אותי לפנימיה נראים כמו הברירה הטבעית.

22:24: אתנחתה קומית: אחד האורחים התיישב על כסא וחיש קל קורס יחד עם הכסא אל הרצפה. זהו, נשברתי, ופרצתי בצחוק חסר מעצורים. לאורח שלום, והקינוחים? פרווה. או לפחות זה מה שמספרים למי שאכפת לו.

22:56 - וכמו שבני ישראל יצאו ממצרים, כך יצאה משפחת ברגמן מרמת השרון. לא מים בסלע (אבל הרבה מהכיור), לא חציית ים סוף (יותר צליחת התעלה), ולא 40 שנה במדבר, אם כי, כשחושבים על זה... רות סוף.

יניב דורנבוש, בן 29, יחגוג את ליל הסדר בבית הוריו ברעננה עם עוד כשנים-עשר בני משפחה.
________

17:01 - אספו אותי כבר עכשיו כדי להתחמק מהפקקים. אמא נתנה לי פליק על היד שניסיתי לטעום מהטלה. אאוצ'.

19:00 - דודה רבקהל'ה מאחרת. הטלה נראה רחוק מתמיד.

20:00 - "הלילה הזה הלילה הזה כולו מרור". מהצד זה נשמע כאילו כינוס של מורות מחנכות שר אצלי בסדר.

20:12 - קרבות עזים בין רבקה'לה ואיתן, בעלה, על גרסת "והיא שעמדה".

20:21 - במקום לטבול את האצבע בכוסית ולטפטף לצלחת בקריאת עשרת המכות החליטו אצלנו להשפריץ אחד על השני. תחרות החולצה הרטובה קטנה עלינו.

20:28 - "די דיינו די דיינו". די די נו!

20:33 - עוד לא הגענו לאוכל וכבר עושה רושם שרוב הנוכחים שתו חמש כוסיות.

20:43 - דודה רבקה'לה: "בוא'נה הראש שלי מסתובב, אם אני אקום עכשיו אני אפול, וואו!"

20:49 - הטלה הגיע!!!!!! (אה, וגם כל שאר האוכל)

21:13 - דיון חריף בסוגיית "מתי מגישים את המרק": איתן, הספרדי אומר, שאצלם נהוג להגיש את המרק בסוף. "קודם מכבדים את האורחים בבשר והאוכל הטוב, ורק אחר כך המרק הפשוט, בעוד שאתם האשכנזים ממלאים את האורחים קודם במרק הזול, כדי שלא יהיה מקום לבשר היקר וישאר לכם לאחר כך".

21:23 - לראשונה מזה 30 שנה נסיתי לעזור לאמא להגיש מרק. התוצאה: בן הדוד אור ניצל בנס מכוויות קשות.

21:40 - עדיין אוכלים. אה, ושותים. זה בסדר לשתות 8 כוסיות, נכון? אחת מהן אבא שפך על אנדי, האורח האמריקאי שלי.

21:54 - מישהו חייב לעצור אותנו, אנדי בקו האש: עכשיו אמא שפכה עליו יין. פעמיים.

22:08 - כולם אוכלים ונהנים, אבל רבקה'לה חייבת להזכיר: "צריך עוד לסיים את קריאת ההגדה". פחחח

22:43 - משפחת דורנבוש-לנצ'נר ואנדי סיימו לבלוס. חד גדיא ואחד אלוהינו ולקינוחים.

22:53 - עוד לא הסתיים הסדר, אבל החברים כבר שולחים SMSים: "מתי ולאן יוצאים? חייבים לדפוק את הראש אחרי כל המשפחתיות הזאת, וגם יהיו בחוץ מלא חתיכים".

23:31 - זהו. דודה רבקה'לה הלכה. האמת, בלעדיה, סביר להניח שכל הסדר הזה היה פחות מצחיק. עוד מעט מחזירים אותי ואת אנדי לעיר הגדולה. בשבילי, כך עושה רושם, הלילה רק מתחיל.

מיתר שליידר, בת 23, חוגגת את ליל הסדר בבית הוריה בנס ציונה, עם עוד חמישה בני משפחה והמשפחה של החבר.
________

19:10 - ההורים של החבר שלי חושבים שהסמול טוק הנכון לפתוח איתו את הערב זה הטרדות מיניות - קצב מול רמון. הקרח לא נשבר, הוא רק מציף לי את המטבח.

19:30 - אני לא יודעת מי אחראי לזה, אבל מישהו הכניס למערכת דיסק של החזן משה קוסביצקי. רחמנא ליצלן, הדיסק כפול.

19:45 - התחלנו עם ההגדה. מחלוקת ראשונה: האם לשיר את השירים בניגון אשכנזי (סבתא וההורים של החבר), או בניגון הקיבוצניקי (סבא וההורים שלי)

20:05 - הסתיימה קיראת ההגדה (נוסח מקוצר). הגפילטע מוגש ברגעים אלה ממש.

20:26 - סבתא שלי מתרעמת שלא עשינו את הטקס עם הביצה והמי מלח, והרי חייבים להזכיר את הסיפור על זה שמי ים סוף המלוחים הגיעו לבני ישראל בדיוק עד לביצים.

20:48 - קניידלעך, צימעס ושאר מרעין בישין.

20:52 - הצילו!

21:11 - נבחרת ארגנטינה עולה על המגרש. וכשאני אומרת על המגרש, אני מתכוונת על השולחן. סוף סוף, גם הצד של אבא מקבל ביטוי קולינרי. הבשר כאן. מהביל, ורדרד ומשובח. דונט קריי פור מי...

21:43 - לא מצאתי את האפיקומן ובכל זאת זכיתי - אני עושה כלים.

21:56 - 5 קינוחים, 12 כוסות קפה, אחד אלוהינו.

22:12 - הסלון הפך לזירת דו קרב. אבא שלי ואבא של החבר מחליפים בדיחות. המוטיב החוזר: חיות משק.

22:31 - לחבר שלי יש משאלת מוות כנראה. אחרת אני לא יודעת איך להסביר את הרעיון המבריק שלו - לעשות מתיחת 1 באפריל באיחור קל ולעבוד על המשפחה שלי ושלו שאני בהריון.

22:52 - ההורים לא קנו את זה, אבל סבא אמר שבאמת היה נדמה לו שהשמנתי.

23:03 - אבא שלי והחבר מתווכחים איזו עיר טובה יותר למגורים. אבא שלי: נס ציונה היא נסיכת השפלה, ככה כתבו במוסף הכי טובים של מעריב. החבר: אבל תל אביב היא המלכה של המרכז ושל כל המדינה. אבא שלי: תל אביב היא לא מלכה, היא הזונה של המדינה. החבר: אז אני מוכן לקבל שירותי מין כל יום.

23:14 - סימנים של תזוזה. נשלחתי לשטוף את הטאפרוור של האמא של החבר.

23:23 - יוצאים לדרך. צאתך לשלום מנס ציונה (הנסיכה), בואך בשלום אל תל אביב (הזונה).

23:35 - החבר: "רגע, לפני שנכנסים לאוטו, אני חייב לעשות פוק גדול".

שני ארז, בת 26, חוגגת בבית הוריה בכפר סבא, עם עוד כעשרים בני משפחה.
________

18:30 – יוצאת מהעבודה לכיוון הסדר, צריכה עוד לאסוף את הבת דודה השתקנית.

18:33 – עציץ ומאחוריו הבת דודה השתקנית נכנסים לאוטו. שניהם מקפידים על דממת אלחוט.

18:35 – נגמרו נושאי השיחה באוטו.

19:20 – הגענו לכפר סבא. נוכחים: הורים, אחותי, הגיס, הדור הבא. הדודים המקדימים כבר ישובים על הספות. סבב נשיקות ראשון על הלחי.

19:50– הדודים המאחרים מגיעים כולל בנות וחתנים של בנות. סבב נשיקות מקוטע – אצלנו במשפחה עולים רק במעלית.

20:00 – מתחילים.

20:02 – מפסיקים. הדור הבא בוכה.

20:04 – ממשיכים. הדודה אשת החינוך מוודאת שכולם בעמוד הנכון.

20:22 – ויכוח על הנוסח שלפיו נשיר את 'והיא שעמדה'. טרם נמצא נוסח שבו לא מזייפים.

20:42– הוחלט על נוסח שמשלב את כל הלחנים. לאבותינו היו חיים קלים מלנו.

20:55 – הקריאה הגיעה לבת הדודה הנשואה טרייה. היא נתפסה אומרת לאחותה, בת הדודה האם הטרייה "מתי הסיוט הזה נגמר, ואוכלים כבר?!". הקריאה דילגה באלגנטיות על שתיהן.

21:00 – השעה תשע ועוד לא אכלתי.

21:15 – הקריאה הגיעה לבת הדודה השתקנית. הדודה אשת החינוך תפסה פיקוד ונאמה במקומה. מתחילים לתפוס קצב.

21:20 – הדור הבא התחילה לבכות שוב. הלך המומנטום.

21:43 – הדוד הבדחן והדוד המקדים מנסים להסתיר את האפיקומן אחד אצל השני כדי שלא יציקו להם בזמן הארוחה.

22:00 – השעה עשר ועוד לא אכלנו. מה שכן, העניין הזה של כוסות יין על בטן ריקה בהחלט משפר את הערב.

22:10 – אוכלים!!! רבי טרפון שולתתתתת!!

22:20 – שקט מופתי בשולחן. כולם מרוכזים בלעיסה.

22:28 – בעקבות הערה של הדוד הבדחן על פרשת רמון אני פורצת בנאום חוצב להבות של חמש דקות רצופות על זכות האשה לגופה.

22:33 – נשלחתי למטבח להביא עוד אורז. אין קץ לאירוניה.

22:40 – חוזרים לאקשן. אחותי מנסה לקבל פטור בתירוץ שהיא משכיבה לישון את הדור הבא.

22:45 - אחותי שרה את 'כי לעולם חסדו' בסולו.

22:55 – בת הדודה המשוחררת הטרייה מתחילה לספור כמה פעמים מופיעה המילה "כי" בהגדה. כי לעולם חסדו.

23:00 – אני שיכורה.

23:01 - "רבי יוסי הגלילי היה אומר": טעות פטלית. הדודים המקדימים היו בקברו לא מזמן. דיון סוער על איכות הגבינות בדלתון, והאם צדיקים שמברכים ברפואה צריכים להתמחות באיבר מסוים.

23:11 – אמא שלי הבחינה שאני שיכורה.

23:13 – הבצלים הגיעו לשולחן. דיינו בגרסת עדות פרס שולתתת!!

23:17 – כבכל שנה, עדות ליטא מסרבות לשתף פעולה עם מסורת הבצלים. אני והבת דודה השתקנית חובטות בבצלים בעוז. תחי המסורת.

23:40 – הערב מסתיים. המשוחררת הטרייה רוצה מהדוד המקדים טיול לתאילנד כי מצאה אפיקומן. הוא שולח אותה לאבא שלה, הדוד הבדחן.

23:49 – אבא שלי מדבר לעצמו. השמועות אומרות שהוא עדיין מקריא את ההגדה. לשנה הבאה בירושלים הבנויה.