אף אחד לא יודע למה

משהו קרה. איזו תזוזה קטנה שהלכה ותפסה תאוצה. איזו חצי בדיחה שקיבלה ממדים גדולים בהרבה. אחת שלא מצחיקה כבר אף אחד. פתאום נהיה דיבור שהסצינה מתה. שהיא הרגה את עצמה ושאף אחד לא יוצא מהבית כבר על מנת ליהנות. נהיה איזה שיפטינג שהפך את "יצאנו לרקוד" ל"עשינו קוק" כולל חיזוקים מצד הכותרות על בן הידוען, שסיפק לידוענים אחרים את מנות ההיי הקבועות שלהם – נראה כאילו הקוקאין מקבל יותר נפח דפוס מנינט. ישכילו השולחים ידם בכתיבה לדעת את ההשלכות החברתיות של פועלם ואף יותר מכך יזכרו שסלבס וניימדרופינג בכלל - זה הכי מצ'עמם.

מהיותו סם עשירים, כוכבנים או סתם בעלי טעם רע, הלך הקוקאין ותפס משנה תוקף ותפקיד מרכזי בהתרחשות שאנחנו אוהבים לכנות "חיי הלילה". יחד עם הצמיחה הכלכלית של המטרופולין, הקפיצה במודעות החברתית של הישויות המאכלסות אותה והרצון התמידי להיות מקובל יותר, נחשק יותר – קיבל הקוק את ההגה לאוטובוס של הבליינות, בתחילה של זו התל-אביבית, וכיום, גם של שאר ערי השדה. ככל הנראה, מדובר הדבר הגרוע ביותר שקרה למסיבות פה מאז הניצחונות של צ'ופי.

אחת ולתמיד יבינו יושבי המרפסות ומלחכי המפתחות בשירותי המועדונים – קוקאין אינו סם של מסיבות. ההפך לגמרי. את הניכור, היוהרה והריכוז העצמי עדיף להשאיר בחדרים אחוריים, באירועי בתים מפונפנים (ומשעממים תחת) וליושבי הפיק אפים באשר הם שם, שרוצים עוד איזה בוסט של אגו רגע לפני שהם שולחים גימלט לברונטית בקצה הבר (ושני רגעים לפני שהם מזמינים אותה איתם לקטנה בתא השירותים). אם יש כאלו שמגניב אותם לבלות שלושת רבעי לילה בהמתנה עצבנית לשירותים – תפדלו. רק שיהיה ברור שבסלון שלכם יהיה הרבה יותר נוח – ומאחר ולרקוד לא באמת באתם – והמוזיקה היא הדבר האחרון שמעניין לכם את הנחיר, עדיף שתעזבו את הרחבות שלנו בשקט. זה נכון שתמיד אפשר לנענע עכוז במסיבות ילדים – תכלס, אין יותר שמח משילוב של עשב וערק – אבל עם כל הכבוד לזה ששלושים הוא העשרים החדש, יש מי שבינינו שדורשים – ובצדק – להחזיר את השמחה למועדונים שלהם. חליק, הרי הקיץ בפתח ולפני שנרגיש הוא כבר ייגמר. אל תתנו לו לגמור עייף, מיוזע וחלול כמו הכוסית על הספה שלקחה שורה אחת יותר מידי.