"אין קשר בין מדיניות הריבית המרסנת לבין ההאטה בצמיחה בישראל"

נגיד בנק ישראל, ד"ר דוד קליין, ספג לא מעט ביקורת על מדיניות הריבית שלו. לטענת רבים, מדיניות הריבית המרסנת שמנהיג קליין גורמת להאטה בפעילות המשק, בעוד שהפחתת ריבית מהירה ובשיעורים גבוהים היתה עוזרת למשק לצאת מהמיתון.

עם זאת, מעבודתם של עקיבא אופנבכר, המשנה לראש המחלקה המוניטרית בבנק ישראל, ושל סימי ברק, כלכלנית במחלקה זו, עולה כי הקשר בין מדיניות ריבית מרסנת, שמטרתה הפחתת האינפלציה, לבין האטה בקצב הצמיחה יחסית לפוטנציאל שלו, הוא חזק יותר בשווקים המפותחים בהשוואה לשווקים המתעוררים, בהם נכללת ישראל.

במחקר נמדדה העלות בטווח הקצר של מדיניות ריבית מרסנת בשווקים המתעוררים בהשוואה לשווקים המפותחים. מהמחקר עולה כי בעוד שבשווקים המפותחים מלווה מדיניות ריבית מרסנת באובדן תוצר במידה משמעותית וברורה, בשווקים המתעוררים לא נמצא קשר כזה.

על פי התיאוריה הכלכלית, מקטינה מדיניות ריבית מרסנת את הביקוש במשק למוצרים ושירותים. כך, גידול התוצר בפועל נמוך מהפוטנציאל שלו, וההפרש ביניהם מכונה אובדן התוצר, שתורם לירידת האינפלציה. אובדן התוצר הוא העלות בטווח הקצר הנובעת מהורדת האינפלציה. עלות זו עומדת מול התועלת ארוכת הטווח הנובעת מהפחתת האינפלציה - בעיקר משום שזהו תנאי הכרחי לצמיחה בת קיימא.

מתוצאות המחקר עולה כי ביותר ממחצית השווקים המתעוררים, בהם ישראל, מלווה מדיניות ריבית מרסנת בתוספת של תוצר יחסית לפוטנציאל.

לגבי ישראל המחקר מזהה שלוש תקופות של הורדת אינפלציה: 1975-1977, 1984-1990 ו-1995-1999. בכל אחת משלוש תקופות אלה התנהלה מדיניות ריבית מרסנת, ונמצא, כאמור, כי בכל אחת מהן לוותה ירידת האינפלציה דווקא בתוספת תוצר בממוצע מעל הפוטנציאל שלו.

מחברי המחקר הסיקו כי בשווקים מתעוררים, ובכללם ישראל, לא ניתן לייחס למדיניות הריבית בתקופת הורדת אינפלציה את מלוא השינוי בגידול התוצר יחסית לפוטנציאל שלו. זאת, משום שהשיטה עליה מתבסס המחקר אינה מבחינה בין השפעת הריבית על התפתחות התוצר לבין גורמים משמעותיים אחרים המשפיעים עליו, כגון הגירה, רפורמות מבניות ושינויים במחירי סחורות.