מק דייויד בג'ננה

הנה הם, הנה הם, התשובה הבריטית לאייר. כולם כבר הצביעו עליהם וחיכו להם ושמחו והתלהבו, ואני בכלל לא הבנתי דבר אחד פשוט - ממתי אייר היתה שאלה בכלל? ואם אייר היתה שאלה, אתם חושבים שצמד הצרפתים המכובדים היו פונים לצמד טכנאי סאונד בריטים לקבלת התשובה? את התשובות שלהם, אם אתם שואלים אותי, הם מקבלים במהלך טיולים רגליים רגועים בגני ורסאי עם פינק פלויד בווקמן, ולא מהבפנים של אולפני הקלטות ושיעורים תיאורטיים ביסודות הקווינסי ג'ונס.

אבל היות וכולם כבר הכריזו על Zero 7 בתור האייר של הפיש אנד צ'יפס, או הגרוב ארמדה החדשים או מה שזה לא יהיה, אין ברירה אלא לבדוק את האלבום שלהם, “Simple Things”, שיצא לאוויר העולם אחרי ששני האי.פי'ז הראשונים שלהם כבר גרמו לכולם להרעיף עליהם שבחים (מוגזמים מוגזמים) ולהדביק להם תארים.

בגדול, מבלי להיכנס לפרטים, אלבום הבכורה של הנרי בינס וסם הארדאקר (שבתור טכנאים עבדו עם הפט שופ בויז ועם ניו אורדר ואפילו עם אחד עם תלתלים, רוברט פלאנט) באמת מאוד מזכיר את אייר. יש בו קטעים אינסטרומנטליים ארוכים, עצלים ונינוחים כמו יום שמש בסתיו של 73', שנשמעים כמו הרצועות שלא נכנסו לפסקול של The Virgin Suicides. אבל זה לא כל מה שיש בו, כי יש בו גם הרבה מאוד דברים שלא נשמעים כמו אייר בכלל, אלא קורצים דווקא יותר לכיוון של מורצ'יבה או הסניקר פימפס (לאחרונים הם גם עשו רמיקס, כמו גם לרדיוהד, לני קרביץ, טרי קלייר, ניל פין ולאמבצ'ופ). לעיתים מתרחקים אפס שבע מעט ממחוזות הלאונג' והאיזי ליסנינג והצ'יל-אאוט והשמיל-אאוט (לא שום דבר דרסטי כמובן, פה זה לא שוק) לאזורים יותר גרוביים, ובקטעים בהם הם מארחים זמרים וזמרות אורחים הם חושפים את אהבתם הרבה לFאנק, סול ואר-אנ'-בי שחור. מתי פעם אחרונה ראיתם את ד'אנג'לו מסתובב בורסאי?

ההשוואה לאייר, אם כן, לא ממש הוגנת לשני הצדדים. אני אישית מעדיפה את צמד הצרפתים ההם על צמד האנגלים האלה, אבל לא נראה לי שהאמהות של האנגלים יסכימו איתי.