פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אל הגלובליזציה - ובחזרה

      אפרים דוידי מביא את סיפורם של תאגידי הרכב הגדולים שהרחיקו עד רוסיה כדי למצוא כוח עבודה זול - ונכנעו תוך שעתיים לאיגודי העובדים

      תאגידי הרכב הגדולים החליטו להגשים את הפסוק "צרות אחרונות משכחות את הראשונות" (ברכות, יג). עם פרסום ההפסדים הגדולים הצפויים לענק הרכב האמריקאי פורד השנה, נמסר כי האסטרטגיה של התאגיד היא להעביר את הייצור למדינות ובהן כוח העבודה זול יותר. במסגרת תכנית הארגון מחדש ענק הרכב אמור לסגור 16 מפעלים בארה"ב ובאירופה המערבית ולפטר 44 אלף עובדים עד לשנת 2012. זו, כמוכן, איננה אסטרטגיה חדשה. במסגרת הקפיטליזם הגלובלי מתפרסמות כמעט מדי יום ידיעות על העברת מפעלים או שירותים מארה"ב ואירופה המערבית אל הפריפריות. כך הקים תאגיד פורד מפעל גדול לרכב במחוז וסוולוחוסט, שבקרבת סנט פטרבורג (או בפי הרוסים סנקט פטרסבורג או לנינגרד). האזור הפך בשנים האחרונות ל"דטרויט הרוסית" ותאגידי רכב מערביים רבים הקימו במקום את מפעליהם: פורד, רנו, ג'נרל מוטורס, פולקסווגן. פועלי פורד מייצרים מדי שנה במפעלם כ-66 אלף מכוניות מדגם פוקוס.

      על פי התכנון של הנהלת פורד העולמית, המפעל שברוסיה אמור להגדיל את תפוקתו באחוז אחד מדי חודש או תוספת של כ- 12 אחוזים מדי שנה. אבל הצרה של הנהלת פורד היא שעובדי המפעל הרוסי התאגדו במהלך השנתיים האחרונות ואינם מוכנים לתוספת תפוקה ללא תוספת שכר. העובדים הקימו ועד עובדים מקומי, מיליטנטי למדי ביחס לפדרציית האיגודים הרוסית הגדולה והמנומנמת, וכ- 11 אלף מתוך 19 אלף העובדים הצטרפו לאיגוד המקצועי; מרביתם עובדים צעירים שזה מקום עבודתם הראשון. בחודש שעבר החליטו העובדים שדי עם הניצול ושהם תובעים תוספת שכר של 25 אחוז. יצוין שעובדים אלה נחשבים ל"נסיכי התעשייה" וששכרם הממוצע הוא סביב 17 אלף רובל לחודש (בערך כשכר המינימום בישראל). זאת, לעומת שכר ממוצע של עובדי התעשייה של כעשרת אלפים רובל, שאף הוא נחשב לשכר טוב על פי קנה המידה הרוסי.

      חוקי העבודה של רוסיה לא מקלים על חיי האיגודים. איגוד מקצועי אינו רשאי להכריז על סכסוך עבודה. ניתן להכריז על סכסוך עבודה רק אם 50 אחוז מן העובדים מאוגדים ומתוכם לפחות 50 אחוז הסכימו מפורשות לכך. ועד עובדי פורד הצליח לאגד יותר ממחצית העובדים ו- 80 אחוז מהם תמכו מפורשות בנקיטת צעדים ארגוניים. השביתה בפורד רוסיה החלה ב- 14 בפברואר האחרון. כעבור פחות מיממה היא הופסקה לאחר שההנהלה הסכימה לתוספות שכר שבין 14 ל- 20 אחוז (ברמות השכר הנמוכות), עליה בדרגה, הבטחה לביטחון תעסוקתי, כיסוי טוב יותר של הביטוח הרפואי ועוד. חרף ההסברים המלומדים של ההנהלה בדבר קשיי התאגיד העולמי, ראשי הוועד חישבו ומצאו שהם השיגו את כל מבוקשם בפחות מ- 20 שעות שביתה!

      כעבור שבוע, ובדומה למפעלי פורד שברוסיה, גם העובדים במפעלי רנו ברומניה השיגו תוספות שכר משמעותיות. מפעלי רנו הוקמו עם הפרטת מפעלי דצ'יה הממלכתיים, שבמשך שנים התמחו בייצור רנו 12 המפורסמת שנמכרה גם בארץ. עתה מפעלי רנו שבפיטסטי מייצרים מדי שנה 196 אלף כלי רכב מדגם לוגאן, מכונית זולה ואיכותית למדי המיועדת למכירה בארצות העולם השלישי ואירופה המזרחית. המכונית שתג המחיר שלה היא כ- 5,000 יורו אינה נמכרת בארץ בגלל... מחירה הנמוך. מחיר נמוך שפירושו רווחים נמוכים ליבואני רנו. בעת הפרטת החברה הועסקו 28 אלף עובדים שהצליחו לייצר מדי שנה 100 אלף רנו 12. עתה, 11 אלף עובדים מייצרים כמעט 200 אלף לוגאן. ועד העובדים במפעל דרש בתחילת פברואר במסגרת המו"מ תוספת שכר אחידה של 25 אחוז. ההנהלה מצידה הייתה מוכנה לשלם בין 5 עד 6 אחוז, בהתאם לדרגות. לאחר שעתיים (!) של שביתה, העובדים השיגו תוספת שכר של 20 אחוזים ובנוסף כיסוי של 60 אחוז בהוצאות התחבורה וארוחות חינם.

      ד"ר אפרים דוידי הוא המנהל האקדמי של המכללה החברתית-כלכלית