פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הפיגוע הלאומי

      נורית אמיתי לא מבינה איך הגוף שאמור להיטיב עם הנזקקים זוכה כל שנה לשיא של תלונות הציבור. מה השתבש שם ואיך מתקנים את זה?


      את החיילת המשוחררת, שנכוותה בשתי ידיה כשעבדה בתחנת דלק במסגרת עבודה מועדפת, הם שלחו – בעודה חבושה בתחבושות לחץ - להשלים חודש עבודה על מנת לקבל את המענק בסך 7,500 ש''ח; אם צעירה שעבדה אצל אביה, סוכן ביטוח, הם שלחו לבית הדין לעבודה כדי להתדיין בהפרשי דמי הלידה שגרעו ממנה, מחשש שאביה הטיב עימה בשכרה בטרם הלידה. היא הפכה בתוך כך גם ליעד ממוקד של חוקרים פרטיים ובסופה של התכתבות עניינית ומקיפה זכתה במגיע לה, על פי דין ובשל התעקשותה ללא דיין ובתי דין לעבודה.

      ומי אלו: ה'הם'?

      אנשי המוסד לביטוח הלאומי (לא כולם כמובן), אלו היושבים על השיבר היותר רווחי במדינה, שכל אחד מאזרחיה חייב להפריש את המס הפרוגרסיבי לקופתה, אם ירצה או לא ירצה, הוא נגרע אוטומטית היישר מתלוש השכר או המקדמה.

      השבוע, עם פרסום דו''ח מבקר המדינה, בשבתו כנציב קבילות הציבור, התברר כי המוסד לביטוח לאומי - כבשנים קודמות – הוא "שיאן" התלונות: 755 תלונות. שיעור התלונות המוצדקות מגיע אמנם ל- 143, אך תמיד ייוותר למתמודדים כנגד המוסד הזה טעם מר בפה.

      אין זה פלא שברבות מתכניות התחקיר והביקורת באמצעי התקשורת מציגים, כמעט בכל שידור, סוגיה הנוגעת בביטוח הלאומי. כל סיפור שכזה הוא עסיסי וצבעוני וסופח אליו מתלוננים נוספים שחשים ש'דפקו גם אותם'. המוסד שצריך, ואפילו חייב, להיות יותר קומוניקטיבי וצודק עם צרכניו הופך להם לרועץ ובעייתי והתחושה היא, לא פעם, שהתמודדות מול הפקידות הופכת להיות לעומתית במקום לייצר קומוניקציה שתוביל לייעוד של אותו מוסד. דווקא במקום שצריכים לגלות רגישות, יש מי שמגלה נוקשות עורף ומעדיף במקרים רבים לשלוח את המערערים היישר לבתי המשפט המתמלאים במאות ואלפי תביעות ועררים.

      זאת ועוד, זה שנים רבות שלא נעשה מאום בתכני החקיקה הנוגעים בביטוח הלאומי ואלו לא עודכנו ברוח החידושים והמודרניזציה. גם אם יש מי שיטען שהחוק ברור ורהוט, הרי שהוא סתום לרבים ולו רק בשל מורכבותו. אדם מן הישוב יתקשה להבינו ודווקא בחוקים הנוגעים בביטחון הסוציאלי ובכל אחד מאיתנו חשובה הבהירות, המסר הישיר וההבנה הברורה בכל הנוגע לאבחנה שבין מגיע או לא מגיע.

      כדאי אולי שדווקא עתה, כששר הרווחה והשירותים החברתיים, יצחק הרצוג, הגיע לכיסאו במטרה להשאיר חותם בנדון הוא יקבע שקודם כל פני המוסד ועובדיו צריכים להיות לא רק חייכניים, אלא בעלי שיקול דעת בעניינים רבים ובתוך כך הבנת החוק על ידי כל אחד מאיתנו.

      קל מאד לשלוח את המתלוננים והמלינים לבתי הדין לעבודה, מבלי לעשות מעשה ולנסות ולגשר על הצדדים, על מנת שהכסף ששוכב במוסד העשיר הזה יגיע בסופו של דבר לנזקקים, ואלו רבים! לא ייתכן שיהיו מצבים שבמקום לחשוב פעמיים ולהחליט על פי שיקולים ענייניים נשלחים המלינים והמבקשים סיוע, לבית הדין לעבודה. נכון שהחוק, כמו במקרה של החיילת המשוחררת שנכוותה בידיה, לא מאפשר להעניק לה מענק חלקי, אך כאן בדיוק המקום ששיקול הדעת של בר סמכא יכול לעשות מעשה ולהביא את התרופה הנכונה לא רק לחיילת המשוחררת אלא גם למוסד עצמו.

      מכאן שיש מקום, אחרי שנים רבות, ששרי הרווחה והמשפטים ימנו יודעי ומביני דבר מתחום המשפט והרווחה שיעסקו בעדכון הקודקס והפיכתו לברור ועניני בכל הנוגע בביטחון הסוציאלי, ובכך יתרמו את שלהם לקראת הדו''ח הבא של נציב קבילות הציבור. המטרה היא שבסופו של דבר יפסיק הביטוח הלאומי להיות הגוף שמצטייר כעושק את הזכאים וייוותר כפי שצריך להיות: מטיב עם אלו שמגיע להם.