אני חושש להיי-טק הישראלי. אני בכלל לא משוכנע שתישאר פה תעשייה עצמאית, בועטת וחיה בעוד עשר שנים. היי-טק פורח במקום שבו יש מערכות פוליטיות תקינות, חינוך מתקדם, פתיחות תרבותית ותשתיות איכותיות כמו שדה תעופה משופר וכבישים. כמו שישראל נראית ומתנהגת כיום, ההיי-טק לא יוסיף להתקיים בה לטווח הארוך. לעומת זאת אנו רואים השקעה והתפתחות מדהימה בתעשיות תוכנה וחומרה במזרח אירופה ובאסיה. האם נשמור על יתרון תחרותי ותעשייה עצמאית ב-2017?
כיום, ממשלת ישראל אינה עושה כל מאמץ לאפשר את המשך קיומה של תעשיית ההיי-טק. וכשאני מדבר על הממשלה, אני לא מדבר על המדען הראשי או על שר ספציפי בממשלה, אלא על מדיניות כוללת, בכל הרמות. אם יש לי ציפייה מהמדינה, היא לא לתמריצים ולא להטבות ולא לכספי מדען, אלא לתשתיות ולפתיחות ולאפשרות ליצור פה תעשייה פתוחה - כבישים פתוחים, מערכות תקשורת, תרבות, חינוך, קליטה של עובדים מוכשרים מכל העולם וביטחון קיומי בסיסי.
אם אנחנו רוצים להיות דומים לסן פרנסיסקו, ולא לטהראן, אנחנו צריכים להיות פתוחים לתרבויות, לאנשים. אנחנו צריכים להיות מוכנים לייבא לכאן אנשים מבריקים ומוכשרים מכל העולם, לקלוט אנשים שיוכלו להרים את התעשייה שלנו. 30% מאוכלוסיית עמק הסיליקון הם אסיאתים. זה מתחיל באוניברסיטאות וממשיך בחברות הגדולות. אם נביא טלנטים מרחבי העולם והחברות הטכנולוגיות ילמדו לקלוט אנשים מחו"ל, תיווצר כאן תרבות שהיא גם פתוחה וגם מעודדת. אנחנו מוכרחים להיגמל המיתוס של הראש היהודי שהוא הכי טוב ושאין בלתו, מהמחשבה שאין כמונו כיזמים וכטכנולוגים ושאנחנו עושים הכל יותר טוב ויותר וזול מאחרים.
מי שמבקר בסין והודו רואה שאין לנו בלעדיות על החוכמה והיזמות. המקומות האלה נתפשים אצלנו כ-low level. אבל ממתכנתים ובודקי תוכנה הם מתפתחים בהדרגה לכיוון של יזמות טכנולוגית. ישבתי בקומה ה-40 בגורד שחקים בשנחאי - יש בעיר הזאת 3,000 גורדי שחקים כאלה - ישבה שם עיתונאית סינית ושאלה אותי איך אני מסביר את סוד ההצלחה הישראלי. צחקתי. הבטתי למטה וראיתי רחובות עמוסים בקדמה ובטכנולוגיה ואמרתי לעצמי שזו בדיחה. אי אפשר להשוות את מה שקורה בשנחאי לתל אביב. אפילו ניו יורק נראית כמו פרבר עני של הרובעים החדשים של שנחאי. מדובר בהתפוצצות של עשייה וקדמה. אנחנו חיים פה בתפישה שאנחנו לא צריכים אף אחד, שברור ש-65 אלף בוגרי אוניברסיטאות בבייג'ין בשנה הם אנשי תוכנה פחות טובים מאתנו.
אז מה לעשות?
1. ענווה. כן אנחנו חכמים, טכנולוגיים, יזמים ומצליחים, אבל אין לנו בלעדיות על החוכמה.
2. פתיחות. בואו נביא לכאן דוקטורנטים סינים, יזמים הודים ומנהלי שיווק אמריקאים. בהנחה, כמובן, שהם יסכימו לבוא.
3. העזה. בואו נשאף לבנות עוד חברות כמו צ'קפוינט, אמדוקס ונייס. חברות שפועלות כאן לאורך שנים.
4. שיתוף פעולה. בואו נחלוק, נשתף וניצור עוד פעילויות כמו יחידת ה-GTU של IBM. נעודד מנהלים מ"הדור הישן" לחנוך יזמים צעירים.
5. שלום. כדאי.
המלחמה הזאת, בואו נהיה ריאליים, היא לא רק על תעשיית התוכנה ועל ההיי-טק. היא בעצם על אופייה של המדינה שבה אנו חיים.
הכותב הוא מייסד ומנכ"ל חברת אלדין
האם יהיה הייטק ישראלי ב 2017?
ינקי מרגלית
21.3.2007 / 9:00