עידן חדש מורגש באדמות הפלסטיניות החל מהיום, בעקבות השבעת האמונים של ממשלת האחדות הלאומית. יום עבודה רגיל החל בעזה, כאשר עיקר השיחות בין האנשים הוא השרים החדשים, ומי מכיר את מי ומי עבד עם מי בעבר. אחד אומר שהוא ישב במשך עשר שנים באותו החדר עם שר הפנים החדש באוניברסיטת אל אזהאר ואחר אומר ששר החוץ היה מרצה באוניברסיטה שבה הוא למד והעניק לו יחס מיוחד.
סיפורים כאלה ואחרים רבים מאוד היום, מאחר והרצועה היא מאוד קטנה וכולם מכירים את כולם. הבדיחה השלטת ברחוב היא שכל אזרח פלסטיני צפוי ביום זה או אחר לתפוס תפקיד של שר בממשלה הפלסטינית הבאה.
ממשלת האחדות היא תקוות בני העם הפלסטיני במולדת ובפזורה. האזרחים רוצים לראות שינוי כמה שיותר מהר בעיקר בשני תחומים: תשלום משכורות והחזרת הביטחון לרחובות. האנשים מצפים שכבר מחר ישלמו משכורות וכבר מחר אנשי המשטרה ירדו לרחובות וכל החמושים שאינם חלק ממנגנוני הביטחון ימסרו את נשקם.
מעבר לכך מצפים להקלות במעברים: לפתוח יותר את מעבר רפיח, שפתוח עכשיו רק כמה ימים בחודש. לגבי מחסום ארז, אף אחד כבר לא מאמין שעובדים יצאו שוב לעבוד בישראל, אבל יש ציפיה שבעלי אישורים רפואיים יוכלו לצאת. בתקופת ממשלת החמאס הם לא יצאו לטיפול בישראל משום שממשלת החמאס אמרה שאנחנו לא זקוקים לזה. אולי לשר הבריאות הנוכחי תהיה עמדה אחרת.
עקב המצב: סטודנטיות עובדות בזנות
מעבר לאנרכיה הבטחונית קיימת אנרכיה חברתית. יש הרבה שמועות על זנות כתוצאה מהמחסור בכסף. אלו דברים שבכלל לא מדברים עליהם, אבל זה קורה. למשל סטודנטיות שמשפחתן לא יכולה לממן את המשך לימודיהן, והן עובדות בזנות. אם המשפחה שומעת על כך הבחורות האלה נרצחות, אבל יש כאלה שעובדות בלי שיודעים, ויש גם זנות של גברים צעירים אצל נשים מבוגרות. יש ציפיה שהממשלה החדשה תצליח להתמודד עם הבעיות האלה.
האנשים מצפים שהקלות יורגשו כבר בתוך שבוע, לאור התחייבויותיהן של המדינות השונות להכיר בממשלת האחדות. מצפים שהן ילכו לקראת הממשלה החדשה ויתרמו כסף באופן ישיר או בקורסים, ושר האוצר ושר החוץ כבר יוצאים לגייס כספים. לגבי השימוש בכספים, מצפים שהממשלה הזו תהיה פחות מושחתת מהממשלות האחרות: כל פלג תופס משרד אחר וכולם יבקרו זה את זה.
יש ציפיות גם בתחום המדיני ,משום שתוכנית הממשלה עונה על דרישות האיחוד האירופי, למרות שניתן לשער שעמדתן של ישראל וארצות הברית לא ישתנו כלפי ממשלת האחדות. כל העולם יהיה יותר סולידרי כלפי ממשלת האחדות, אבל לא ישראל ולא ארצות הברית.
אין ציפיה למהלך מדיני בעיקר נוכח תגובת ישראל לממשלה הזו, כך שהאנשים לא כל כך אופטימיים. זאת, למרות שהניה ואבו מאזן מזכירים כל הזמן שתיק המו"מ נמצא בידי אש"ף, וכשישראל תרצה אנחנו מיד נקפוץ להמשיך את המו"מ. היוזמה הסעודית מועלית לראש סדר העדיפויות, ויאחזו בה לקראת הפסגה הבאה בריאד.
לעזוב או להישאר?
עם זאת, השמחה מאופקת, ואין אין אפילו לא יריות שמחה. אנשים אופטימיים, אבל מסוייגים, כי לא כולם מאמינים שהשינוי שרוצים יבוא מהר, והציפיות של כל אחד שונה. כמו שאומרים כאן, כל משפחה צריכה ממשלה משלה. לדעתי הרבה אנשים יותר חושבים על לצאת מהרצועה מאשר להישאר כאן ולהמשיך בחיים.
יש כאלה שכבר עזבו ובנו להם חיים מחוץ לרצועה, אבל יש גם כאלה שאומרים שנחכה עד שממשלת האחדות תפעל, ניתן לה חודש ונראה איך היא מתפקדת ונחליט אם נמשיך את החיים שלנו כאן. כולם יודעים שאם ממשלת האחדות תקרוס זה אומר שאף ממשלה לא תוכל לפעול וצריך לצאת מכאן.