הח"כים יצאו לספארי נערות ליווי

מכון "פאלאס", מתחם הבורסה ברמת גן, שעות הערב המוקדמות, יום ראשון השבוע. מדרגות מעופשות שריח מתקתק עולה מהן מובילות מטה אל קומת המרתף, אל לובי מצועצע של בית זונות. זה מקום ברמה בינונית, 150 שקל ללקוח. מצב העסקים: אנוש. בעל הבית, העונה לכינוי ביז'ו, הוא גבר שמן, מיוזע, בשנות הארבעים המאוחרות ושופע הומור מעודן. ביז'ו מסביר את הירידה החדה בביקוש בפרוץ האינתיפאדה. 90 אחוז מהלקוחות היו פלסטינים, הוא אומר, עכשיו הם כבר לא באים. מהעשרה אחוז שנשארו "חמישה אחוז זה רוסים, וחמישה אחוז סתומים שלא מצליחים להחזיק אותו". מעודן כבר אמרנו?

את הדברים נושא ביז'ו אל מול פניהם הנדהמות של חברי ועדת החקירה הפרלמנטרית לסחר בנשים בראשות ח"כ זהבה גלאון (מרצ), הנמצאים במכון לרגל סיור רשמי של הוועדה. הח"כים מלווים בשוטרים בכירים מימ"ר תל אביב, כתבים ומצלמות מתקתקות. הוא מעגל פינות אבל לא מכחיש את העובדות, מלבד אלה שיכולות להושיב אותו בכלא, לשנים ארוכות. ביז'ו מציין שהוא 15 שנה בתחום ולא קנה אפילו בחורה אחת, כולן באות אליו בעצמן. הוא יכול עכשיו לגייס בטלפון עשר ישראליות, אבל עם ישראליות צריך להתחלק בכסף, רוסיות זה בחינם. תעשו לבד את החשבון.

ליד ביז'ו יושבות ארבע נערות כבויות, כולן תיירות ממדינות חבר העמים, אחת בוכה בשקט במשך כל הביקור. ביז'ו צוחק. על הקירות מסביב תלויות מראות, שיוכלו הסתומים לראות אותן מכל הכיוונים בו זמנית, ככה לא יתבלבלו כשהם בוחרים את הסחורה. ביז'ו אומר: "על כל קליינט אנחנו מתחלקים, חצי אני – חצי הבחורה". המשטרה טוענת מנגד, שביז'ו קונה אותן עבור 3,000 עד 6,000 שקל האחת, ושם אצלו בכיס את כל הכסף שהן מביאות, כולל הטיפים. בטיפים הוא קונה להן קצת אוכל ומוצרי היגיינה.

מהלובי יוצאים שני מסדרונות קצרים, המסתעפים כל אחד לשניים או שלושה חדרים. בכל חדר יש מקלחת קטנה, יש קירות, יש תמונות יפות על אהבה. על המיטה מונחת כרית שמכוסה במגבת. בחדר שבקצה המסדרון הימני דלת שמובילה למקלחת, אבל גם ליציאת מילוט חשאית. במקרה של פשיטה משטרתית, הבנות יודעות שהן בורחות דרכה אל מדרגות המובילות ליציאה אחורית.

ההערכות מדברות על כ-3,000 זונות ממדינות חבר העמים השוהות בארץ, רובן עובדות בכ-250 בתי בושת בתל אביב. מאז נכנס לתוקפו בתחילת השנה החוק נגד סחר בנשים, נעצרו 12 סרסורים עד תום ההליכים בחשד לסחר בבני אדם. פה ושם מצליחים השוטרים לגבות עדויות מהנשים עצמן, ולהפליל את הסוחרים הכבדים. קשה לדובב אותן, הן מתודרכות היטב ובדרך כלל לא פוצות את פיהן מאימת הסוחרים.

סיור הוועדה עובר למתחם רחוב המסגר בתל אביב. כאן אפשר למצוא מכונים גדולים יותר, המחזיקים לפחות 15 זונות במשמרות של 12 שעות ויותר. בננה קלאב, מקום בסטייל, ממוקם ברחוב תושיה. בלובי המפואר יושבות בדממה 14 צעירות, רק שתיים מהן לא בלונדיניות. הן מקבלות בממוצע שישה עד עשרה לקוחות ביום. התעריף: 200 שקל לקליינט, לבנות נשארים 20 עד 40 שקל.

בבננה קלאב אין ביז'ו, יש איש קש המציג עצמו כבעל המקום. השוטרים לא יודעים מי הבעלים האמיתיים, אבל הם משערים שמדובר באנשי עסקים כבדים. אחד השוטרים מפנה אצבע אל המאפיה הרוסית. זה עסק שמגלגל עשרות אלפים ליום, מאות אלפים לחודש. פטור ממס.

חברת הוועדה, ח"כ מרינה סולודקין, מנסה לדובב את הצעירות ברוסית. לדבריה הן באמצע שנות העשרים שלהן, לחלקן יש משפחה וילדים. סולדקין מסבירה שרובן ידעו מה יעשו כאן. על האומללות, מנות ההשפלה, על הפחד, הדיכאון, המחלות והשכר הזעום לא טרחו לספר להן.