לוק גטו ורשה

צמרמורת. זה הדבר הראשון שחוויתי מבחינה גופנית ונפשית, כשראיתי את הפקת האופנה המזעזעת של דן קסידי. מסתבר שיש אנשים שימכרו את נשמתם, יהדותם וזהותם, רק בשביל רווחים דמיוניים עליהם הם רק חושבים.

אני לא מצליחה לקלוט נפש יהודיה, שסוחבת איתה מטען של זיכרונות סלקטיביים, המושרשים כמו שורשי עץ עמוק בתוך הנפש והזהות הלאומית, אני לא מצליחה להבין מי האדם שחשב שהפקת אופנה בריח של תאי גזים וגופות יכולה למשוך לקוחות או יכולה להעלות חיוך מתחכם.

זאת בושה לנו, בני הנוער, להביט בתרבות התקשורתית שלנו ולראות כיצד היא מתפרקת לנגד עיננו, והכל למען הכסף ו"התהילה" הפרובוקטיבית. מי שחשב אז שפרויקט Y או הקטלוג של T.N.T נקרא רמה נמוכה וצהבהבה, יכול להתרווח בכסאו ולהבין שיש פולש חדש לקטגוריה.

דן קסידי יכולים רק להתבייש במעשיהם והדוגמנית שלהם צריכה להתבייש בעצמה ובערכי העבודה שלה. הצלם שצילם את "לוק גטו ורשה" המזעזע הזה, יכול מצדי לעבור למצלמה חד פעמית - לא משנה כמה הוא עדשות הוא יקנה,וכמה פיקסלים מזדיינים יש לו במצלמה,הוא אבוד- כולם אבודים.

ניסיתי להבין כמה רדודה יכולה להיות תאוות הבצע לכסף ופרסום אבל פשוט הפעם לא הצלחתי. למכור את המורשת ואת הזיכרון הכי נוראי אשר קיים אצלנו כאומה, בשביל למשוך לקוחות?. זה לא "הוט קוטור" גם אם ורס'אצה בעצמו היה קם מהקבר ומעצב להם קולקציה.זה מקרה עצוב של אנשים שיש להם רק גוף, בלי נפש, בלי אישיות.

חברות האופנה שנמצאות מסביב יכולות להבין דבר אחד- יש דבר כזה פרסום רע, המשפט הידוע שאומר שפרסום רע לא קיים,מתבטל בפני התקרית הזו. תקרית שמעוררת בחילה, וגורמת לתהיות רבות בקשר לתפקידנו כצרכנים. קראו לי שמרנית או "מטומטמת", תסבירו לי ש"את מדינה דמוקרטית", אבל אני קוראת לכם כצרכנים לא לצרוך מוצרים שמביישים את המהות שלנו כתושבי המדינה הזאת וכבני אדם.

לאחר שמיליוני יהודים מצאו את מותם אל מול צבא של חסרי נשמה, מחליטה חברת אופנה "לגבש קונספט יצירתי" ולהעביר לקונה את אותה התחושה אותה חש סבא של הקונה, או אולי סבתא שלו.

זה שאנחנו צעירים, לא אומר שאנחנו צריכים לשבת בשקט ולחכות לראות כיצד העולם הזה, של תקשורת וחופש הביטוי, נהרס כליל ולא רק יורק, אלא מקיא בהיסטריה לבאר שממנה הוא שותה. אז מצדי שכל השותפים בהפקה יהגרו לפקיסטן ויאכלו שאריות של מזון מעופש, פשוט לא מגיע להם להיות כאן.