די כבר עם מורשת שרון

חברי ועדת וינוגרד לחקר מלחמת לבנון השנייה שאלו את רה"מ אהוד אולמרט במהלך עדותו מול הועדה כיצד לדעתו היה נוהג ראש הממשלה לשעבר, שרון, בנסיבות דומות. באותה הזדמנות, חבל שלא נשאל אולמרט מה הוא חושב שמנחם בגין היה חושב שבן גוריון היה עושה. תשובתו של אולמרט היתה רלוונטית מאוד לשאלה הלא רלוונטית לכלום. כדי שלא תכססו ציפורניים אגלה לכם שכיוון ששרון אמר ש"כך אי אפשר להמשיך", בהתייחסו לנסיונות חטיפה קודמים של החיזבאללה, הסיק אולמרט ששרון היה פועל באותו אופן. בפועל, אגב, חיזבאללה לא רק המשיך בניסיונותיו אלא אף הצליח בכך, כך ששרון יכול היה באותה מידה למלמל שסלט בצלצלי שרלוט וקינואה זה איכסה והיתה לזה בדיוק אותה השפעה.

עוד עניין אליו נדרש שרון לאחרונה ממקום שהותו במחלקה לשיקום נשימתי בביה"ח שיבא הוא הרפורמה לצמצום הפערים החברתיים שמנסה האוצר להעביר בכנסת. מנהל רשות המיסים, יוסי בכר, ניסה למנוע את העברת התכנית הכוללת הנהגת מס הכנסה שלילי בועדת השרים ונכשל, ועתה המאבק עובר לכנסת. בכר חשף ששעות ספורות לפני שחטף שבץ אישר ראש הממשלה לשעבר שרון תכנית חברתית-כלכלית אחרת מהמוצעת. מסתבר שבכר חושב שמס הכנסה שלילי אינה הדרך לצמצום פערים חברתיים ומכיון ששרון היה שותף, לכאורה, לדעתו - על הממשלה הנוכחית לפעול לפי "צו שרון". וואלה. אם כמוני תהיתם מדוע שרון הופך להיות בר סמכא בענין הספציפי הזה של מס הכנסה שלילי, זה בוודאי הרקע כלכלי-חברתי המובהק שלו, שאינו נופל מהקריירה הצבאית רבת השנים של עמיר פרץ.

זו לא הפעם הראשונה שמציאות ותדמית רחוקות מרחק מזרח ומערב זו מזו. אהוד ברק נהג לייחס כל תכנית, צעד, או מחדל ממשלתי ל"צוואתו של רבין". אם זה אוטובוס מתפוצץ עם כמה קורבנות שלום, וירטואזיות פוליטית, או גזים על הבוקר - ברק ידע בדיוק באילו אילנות גבוהים להיתלות. אלא שרבין לקראת הירצחו לא היה רבין הרמטכ"ל, שגריר ישראל בארה"ב או שר הביטחון המוערך, כי אם פוליטיקאי שהשניא עצמו על חלק נרחב מהעם בשל ויתורים לפלסטינים מול טרור משתולל וקנה רוב קואליציוני דחוק במחיר מיצובישי. למעשה, רבין מעולם לא היה נערץ כל כך בחייו כפי שהיה במותו. פולחן האישיות שנעשה לרבין לאחר הירצחו רק הבליט יותר את הכישלון קולוסיאלי של ברק כראש ממשלה.

באותו אופן "מורשת שרון" הפכה להיות קנה מידה חסר אחיזה במציאות לפיו נשפטת ממשלת אולמרט, עקב ההסתמכות המיתוגית המופרזת של "קדימה" ואולמרט על דמותו של שרון. בניגוד לרבין, שרון זכה להערצה חסרת פרופורציות עוד בתקופת כהונתו, בעוד שהישגי הממשלה בראשותו מפוקפקים, אפעס. לא ניתן להתכחש להצלחות כגון מבצע חומת מגן, בניית גדר הביטחון וריסוק מרכז הליכוד המושחת. אך ההתנתקות התבררה כהימור שעדיין צריך להוכיח את עצמו, והאופן שבו בוצעה היה מטריד. הזנחת המתרחש בגבול הצפוני לאורך כהונתו של שרון התפוצצה לנו בפרצוף לפני לא מעט זמן. שרון עצמו לא היה טלית שכולה תכלת בכל הנוגע לשחיתות או להחלטות יחיד בממשלה ברשותו. וממש כמו ממשלת אולמרט נראה שהוא היה עסוק יותר בכיבוי שריפות מאשר בהתווית תכניות ארוכות טווח. השוני היחידי, אך המשמעותי, בין שני האישים והממשלות הוא שלשרון היתה תדמית ואישיות של "מנהיג שניתן לסמוך עליו". לאולמרט אין.

אינני יודע אם אכן הולך ופוחת הדור, או שאוטוסטרדת המידע והיעדר פרספקטיבה הגורמת לנו לצבוע את העבר בוורוד הם הגורמים לתחושת "אין נביא בישראל". אך ייתכן שבעוד חמישים שנה יביט עמישראל על אולמרט, לבני, ליברמן, רמון, נתניהו ושריד, ובעיניו הם יהיו דור הנפילים, ממש כמו שרון ורבין בימינו. כך או כך, אין זה עניין לוועדות בדיקה לשאול שאלות שנועדו לבחון את כישורי קריאת המחשבות של אולמרט, או לדר' יוסי בכר להעלות מהאוב שיחה מוטלת בספק שלו ושל אריק בכדי לתת לגיטימציה לתקיפת האוצר. ישנן מספיק סיבות אחרות שבגינן ניתן לעשות זאת. ההידרשות לכוונות המתים או ה"נבצרים" אינה מכבדת את אלו העושים בה שימוש ואסור שתעניק לגיטימציה להחלטות מפוקפקות של הדרג הפוליטי, או לקמפיינים של הפקידות הגבוהה והתקשורת נגד הדרג הפוליטי.