YOU GO GIRLS

לא צריך היה להמתין למכירת 'תנובה' כדי להבין שלנשים יש קסם אישי מהצד הענייני של המטבע ולאו דווקא הסקסיסטי, זה שמנתב אותם לנתיבים שהן מזמן לא רוצות לנוע בהם.

זהבית יוסף-כהן הוכיחה השבוע כי 'גבר' לא היה מצליח במקום שבו היא שברה את מוסכמות הזירה העסקית, הגברית בד''כ, והצליחה לספח, בסופו של ערב מתיש, את המותג היותר גברי במשק 'תנובה' לחברה שבראשה היא עומדת. לרשותה עמד הערך המוסף שיש לנשים בעסקים: סבלנות, סובלנות וכמובן היותה אשת עסקים 'עם ביצים' וחיוך גדול של ניצחון.

הבעיה היא שנשות מפתח בעמדות כלכליות במשק – אין הרבה. שיעורן מגיע לתשעה אחוזים בלבד, ואין ספק שייקח זמן רב עד שתגענה נוספות. נכון לעכשיו נמצא שם את גליה מאור כמנכ''לית בנק לאומי, בקרוב את סמדר ברבר צדיק שתמנכ''ל את הבינלאומי, מנכ''לית AIG ישראל חוה פרידמן שפירא ועוד כמה עשרות בודדות.

עצוב לראות שלמרות חלקן ההולך וגדל של נשים בכוח התעסוקה ב-2 העשורים האחרונים, הן עדיין מרוכזות במשלחי יד המוגדרים - מסורתית - כנשיים כמו הוראה, פקידות, אחיות ומטפלות. התפיסות החברתיות ההיסטוריות, הנוגעות ליעודה של האישה שמשתלבת טוב יותר – גם בספרי הלימוד - במטבח, בעמדת המזכירות, כאחות רחמניה בבית חולים או גננת בגן הילדים – עושות את שלהן לתדמית, השכר והעובדות בשטח. לאלו מצטרפת בעיית השכר של הנשים השכירות במשק, הנמוך ב-58 אחוזים משכרו של גבר שכיר ועומד על 5,395 שקלים ברוטו.
גם מי שיאמר שאת השינוי צריכה לדחוף מערכת החינוך, ימצא עצמו בבעיה כי את המערכת הזו מנהלות – איך לא – נשים, ומה הן תאמרנה לתלמידים: אני פה כי אני לא יכולה להיות שם?

נכון, בבית המשפט עשו זאת, יש היום מספר זהה של שופטים ושופטות. אבל לכנסת לא מצליחים להחדיר יותר נשים ושום אפליה מתקנת עוד לא הביאה נשים למקום יותר משמעותי בדרך לשינוי המצב, וחבל. כי אם הקול הנשי היה דומיננטי בבית הנבחרים, היו יותר חוקים תומכי אפליה מתקנת, עד שהנתונים יצביעו על אופק ורוד בדרך לעתיד תעסוקתי שיוויוני טוב יותר לגבי נשים ושכר עבודתן.

ייקח זמן רב עד שיאמינו שלנשים באמת יש תכונות שהופכות אותן לסוחרות ונשות עסקים מוצלחות, לעיתים יותר מהגברים, וזו אמירה המתבססת על מחקרים מתחום הפסיכולוגיה התעסוקתית. אבל לא צריך פסיכולוגים כדי להבין שנשים הן 'הון אנושי' בכל מובן - די לבחון את התנהלותן בזירת הבית והמשפחה. כי כמו שהן מכלכלות בתבונה את ביתן, אין סיבה שלא יעשו זאת בעולם העסקים.

אבל מה לעשות שאפילו אנו – הנשים – כל עוד נתקשר למשרד ומעברו השני של קו הטלפון יענה גבר, ננתק שמא טעינו, או נשאל איפוא המזכירה. וכשהוא יאמר שהוא ה'פקידה' נעקם את השפתיים ונחשוב שמשהו לא בסדר במקום הזה.

לכל אלו כדאי להוסיף גם את המאבק בתקרת הזכוכית בחאקי, אלא שכאן, ביעד המבוצר של השוביניזם, נעשים הניסיונות היותר משמעותיים בשילוב נשים בתפקידים ובמערכי לחימה שונים, גם אם הדרך אל היעד עדין רחוקה. במשטרה, אגב, פרצו את התקרה האטומה מזמן וכיום יש מפקדת תחנה שהיא אישה, וחבל שרק אחת.

ואנו, הנשים - די לנו עם הבכיינות הזו. נכון, יש לנו בעיה, אנו זקוקות לאפליה מתקנת על מנת לטפס על הספינה באמצע ההפלגה שלה לחוף מבטחים, אבל חשוב שבגלל האסרטיביות שלנו, הדעתנות והמצליחנות נאבק חכם, מהודק וטקטי. המהפך לא יהיה מיידי אך אסור לנו לקטר, אסור שנתבזבז בעמותות, ארגונים, גופים העוסקים בקיבוע ההבדל, ולא בלחימה על שיוויון וקידום ושיפור תנאי עבודה ושכר.

ועוד משפט אחד: נשים הן כוח עבודה איכותי, ואם מישהי מכן הגיעה לצמרת או שהיא בדרך אליה, תפרגנו לנשים אחרות, למרות שלא נוח שבמקום שהגעתן אליו שתהיינה לכן מתחרות איכותיות נוספות.במרוץ לצמרת צריך לעיתים קצת עזרה וננצח עם נעניק אותה זו לזו - למרות שהדרך ארוכה.

סעו לשלום, המפתחות בפנים...