אל תגעו לנו בשואה

הטוקבקיסטים היו נסערים: חברת "דן קסידי" החליטה, בצעד שיווקי שהמילה 'תמוה' קטנה עליו, לצאת במסע פרסום שכולל אזכורים ברורים לשואה. סיפור כזה יגרור תמיד אינספור תגובות נזעמות, וכך היה גם הפעם, החל בקריאה לחרם צרכנים, דרך סיפורים על הסבא ששרד את טרבלינקה ועד איחולים מפוקפקים לבעלי החברה.

עם ישראל מאוד לא אוהב שנוגעים לו בשואה, וכשמישהו מעז להפר את הצו המיינסטרימי הזה, מיד נזעקים כולם. אבל אף אחד מהמגיבים לא עצר לרגע לפני שלחץ על כפתור "שלח" כדי לחשוב מה הוא עשה היום כדי למנוע שואה נוספת, או חמור מכך, מה הוא עשה כדי להלחם בשורה ארוכה של עוולות איומות שמתקיימות בעולם.

כאלה אנחנו - מלאים בביקורת ארסית, אבל לא יודעים לדרוש מעצמנו את מה שאנחנו דורשים בקולניות אופיינית מכל האחרים. מי מאיתנו נתן את דעתו על הזוועות שמתחוללות בדארפור? 300 אלף בני אדם נהרגו בשנים האחרונות בחבל הסודני, כמעט 2 מיליון הפכו לפליטים. למישהו מכם איכפת? האם יש לכם מושג שבכלא קציעות הדרומי יושבים פליטים סודנים שברחו מהתופת, ובמקום לקבל אותם בזרועות פתוחות שלחנו אותם למעצר?

ומה לגבי רצח העם ברואנדה, שם מצאו את מותם 800 אלף בני אדם במאה ימים של אלימות בשנת 1994? האם מישהו מכם פצה אז פה? על הזוועות בקוסובו שמעתם? סרביה? משהו מזה מצלצל לכם מוכר או שאתם לא מצליחים לשמוע דבר פרט לבכיינות שלכם?

הצדקנות שלנו אינה יודעת גבול. מדינת ישראל מאשימה אחרים באנטישמיות, אבל עוצמת עיניים כשברחבי העולם בני אדם נטבחים מדי יום, שעה שעה. הכנסת עדיין לא מצאה לנכון להכיר בשואה הארמנית, שבה נרצחו יותר ממיליון בני אדם בתחילת המאה ה-20, בעיקר כדי לא לפגוע ביחסים עם טורקיה. מניעים פוליטיים צרים הם שמכתיבים את הדרך המוסרית שלנו, ומסלול כזה יוביל אותנו לתוצאה אחת בלבד - התפרקות מוחלטת מערכים.

אנחנו אוהבים לומר בביטחון "לעולם לא עוד", אבל מתכוונים בעיקר לעצמנו, לחירותנו, לשלומנו. במקום לצאת מתהומות השואה כאומה שנלחמת בכל גילוי של גזענות, הפכנו לעם של צדקנים, שדורשים מאחרים את מה שאנחנו לא יכולים לקיים בעצמנו. איך אנחנו מסוגלים למחות על העוולות שנעשו לנו כשאנחנו עוצמים עיניים חזק חזק מול זוועותיו של האחר?

רבים מהמגיבים טענו במרץ ש"דן קסידי", בעצם הנגיעה בנושא כל כך רגיש, מזלזלת בקורבנות השואה. יש בזה מן הצדק, אבל מה שמטריד באמת הוא הזלזול שלנו בקורבנות השואה. אנחנו מחללים את זכרם של הנרצחים מדי יום, כשאנחנו עומדים מנגד, ולא מושיטים יד לאלו שזקוקים לנו כעת, אפילו שאינם יהודים.